הביקורת על ינון מגל חושפת את השנאה העצמית של השמאל. דעה

אבל התיקון, כמו החשש של מגל להיחשב "גזען" או כל תואר מופרך אחר, מיותרים. מגל צדק בדבריו בכל מאת האחוזים הן מבחינת ההקשר והן מבחינת התוכן. כדאי לעמוד על מהות דבריו כדי להבין עד איזה עומק שקע השמאל הישראלי והשיח השמאלי הישראלי במדמנת הפוליטיקלי קורקט והשנאה העצמית. אולי עמוק מדי מכדי להצילו.

ההקשר המיידי של דבריו של מגל היה דוח השטנה של האו"ם נגד ישראל לסיכום מבצע "צוק איתן", המשמיץ את מדינת ישראל כמדינה אלימה ופושעת ומטהר את ארגון הטרור הרצחני חמאס, המשליט בעזה שלטון אימים אסלאמי קיצוני. דוח שהסתייע רבות, כזכור, בעבודתם של ארגונים במימון אירופי הפועלים בישראל תחת שמות ישראליים כביכול כמו "בצלם" ו"שוברים שתיקה". מגל קישר אפוא בקשר של הנגדה אירונית בין הרצחנות הבלתי פוסקת של הערבים סביבנו, שהתבטאה בשבוע שעבר ברצח מלאכי רוזנפלד ז"ל, לצביעות הזועקת שבניסיונות הבלתי פוסקים של אומות העולם (בסיוע משתפי פעולה מתוכנו) להכפיש דווקא את היהודים כאלימים ומחרחרי מלחמה. 

אך גם המשפט אותו ניסח מגל מחדש, זה המדבר על תרומתה של האומה הערבית לעולם, עומד בהחלט בפני עצמו. לא רק שזו אמת פשוטה הגלויה לכל מי שצורך ולו מעט מהחדשות המגיעות מהמזרח התיכון, אלא שזו ביקורת שמשמיעים גם אינטלקטואלים ערבים, נדירים אך בולטים, הגרים בדרך כלל במערב (אם כי גם במצרים).

מה בסך הכל אמר חבר הכנסת מגל? שהאומה הערבית ניכרת בדבר אחד: דם. מי יוכל לחלוק על זה? הידיעה על דבריו של מגל הופיעה ברשימת מבזקי החדשות בטלפון הסלולרי שלי בין שתי ידיעות: כתבה על מתקפת הטרור האחרונה של אסלאמיסטים קיצוניים במצרים שגבתה כ־70 נפשות, כולל תצלומים גרפיים מפורטים של חלקי גופות טובלים בשלוליות דם, וכתבת וידיאו המציגה שוק עבדים בעיראק שבו נמכרות שפחות מין יזידיות בגילאי העשרה במחיר של כ־700 שקל. 
 

אי אפשר להתווכח עם העובדה שחומרים כאלה מהווים לפחות 90% מהחדשות שמספק לנו העולם הערבי ותחום ההשפעה המוסלמי בכלל. כלומר, אפשר להתווכח. מי שמוכן להתעלם מעובדות כדי לשמר איזו השקפת עולם ילדותית, מה שנקרא "פוליטיקלי קורקט", אכן יכול, טכנית, להתווכח עם קביעה כה פשוטה. אך הדבר ילמד אותנו עליו יותר מאשר על הנושא עצמו. ואכן, המתנפלים על חבר הכנסת מגל חשפו את עצמם כבורים מתלהמים המעדיפים לטמון את ראשם בחול ותו לא.