לשחרר את פולארד: כיצד ישפיעו ההגבלות על מעמדו של המרגל היהודי-אמריקאי?

שרת המשפטים איילת שקד לא התאפקה. ביום שלישי, אחרי השעה 20:00 - כמה דקות לאחר שעורכי הדין של ג'ונתן פרלארד עדכנו אותה בהתפתחות המפתיעה - היא מיהרה לצייץ בטוויטר שהמרגל היהודי־אמריקאי ישוחרר. שקד לא חיכתה להודעה רשמית בארה״ב או לפרסום של ועדת השחרורים, וכך יצאה הידיעה הראשונה מישראל, בחסות שרת המשפטים הנמרצת והפעילה.

זה מובן, כי זה חדש ומרגש ושווה דיווח מיוחד במהדורות החדשות בטלוויזיה; אבל יש בכך כדי לחפות על כישלון ממשלתי ישראלי ארוך שנים, כולל של הממשלה הנוכחית ושל זו שקדמה לה, בדגש על האפשרות שהוחמצה גם בגלל שרי הימין והבית היהודי, להקדים את שחרורו של פולארד בשנה וחצי ולהביא אותו לישראל בלי המגבלה של חמש שנות שהייה בארה״ב, לפני שיורשה לנסוע לציון ולקבל סל קליטה.

ישראל נכשלה כישלון חרוץ מול הממשל האמריקאי הנוכחי ומול אלה שקדמו לו בניסיון לגייס את הברית האסטרטגית ואת הקשרים המיוחדים כדי להשיג הקלה לפולארד. במבחן התוצאה, המאמצים השיגו את ההפך. ככל שישראל רצתה יותר, ככל שראשי ממשלתה השתדלו יותר, כך הקשיחו האמריקאים את לבם. עם השנים הם הגבירו את התנגדותם לשחרור מוקדם של האיש שהעז להעביר מידע מודיעיני מחיל הים שלהם ללשכה לקשרים מדעיים, שהוקמה כדי להפעיל את האדם שהתנדב להעביר מידע מתוך ה״בור״ של בעלת הברית היחידה והעוצמתית של ישראל.

ארה״ב התגלתה כאכזרית וכדורסנית, כפי שרואות אותה מדינות רבות שאינן ישראל. כי כך מתנהלת מעצמה כשהיא רוצה להעביר מסר: אין הקלות והנחות, ואף אחד לא יגיד ״יהיה בסדר״ או ״סמוך עלי״. האחרון שאמר את זה היה הנשיא ביל קלינטון לבנימין נתניהו, כחלק מהניסיון הרציני ביותר להחזיר את פולארד הביתה במהלך דיוני הסכמי וואי ב־1998. אז הבהיר לקלינטון ראש ה-CIA ג׳ורג׳ טנט כי מדובר במהלך שיוביל אותו להתפטר מתפקידו - והנשיא חזר בו, הפר את הבטחתו והשאיר את פולארד בכלא.

לפני שנה וחצי נתניהו ניסה שוב וכמעט הצליח. הוא קשר את שחרור פולארד בהסתבכות האמריקאית־ישראלית־פלסטינית של המו״מ העקר ביוזמת שר החוץ ג׳ון קרי. השר הבטיח לנסות, קיבל את אישורו העקרוני של הנשיא ברק אובמה לשחרור המרגל בתנאי שישראל תשחרר אסירים ערבים־ישראלים, רוצחי אזרחים ישראלים. אנשי הבית היהודי, נפתלי בנט, איילת שקד ואורי אריאל, ראש הלובי הישראלי לשחרור פולארד, מנעו חלופות אחרות לשחרור האסירים כמו הקפאת בנייה לשלושה חודשים ואיימו לפרק את הממשלה. ישראל התמהמהה, לא כינסה את הממשלה בתאריך היעד, ואבו מאזן ברח והחליט לשבור את הכלים. הוא טרק את הדלת בפניהם של אובמה וקרי, וחתם על האמנות הבינלאומיות שהחלו את הפנייה של הפלסטינים לבית הדין הבינלאומי בהאג.

המו״מ קרס, ו״פוף״, פולארד נשאר בכלא, נתון לחסדי מערכת המשפט האמריקאית. הערוץ המדיני נסגר סופית. הקמפיין האנושי ההומניטרי שנועד לעורר רחמים כלפי האיש הכלוא כבר 29 שנים, כשל, וכולם חיכו לתאריך היעד: 21 בנובמבר 2015, במלאת 30 שנה לכניסתו לכלא.

פרקליטיו של פולארד מיהרו להגיש בקשה לשחרור, וכל מערכת הדוברות והתקשורת הענפה שהפעיל הוועד למען שחרורו, דממה. השבוע התפרק הוועד כי היעד הושג בלי הנחות ובלי קיצורי דרך. הניתוח נכשל, והחולה שכמעט מת ייצא לחופשי בעוד חודשים אחדים.

פולארד ייצא, אבל לא ישוחרר. האמריקאים דורשים שיתגורר בארה״ב לפחות חמש שנים לפני שיורשה להגיע לישראל, ויטילו מגבלות קשות על ראיונות עם האזרח שבגד וסרח.

אשתקד, כשדובר על עסקה, הם דרשו וקיבלו התחייבות חתומה של שרת המשפטים דאז ציפי לבני שייאסר על פולארד לשוחח עם התקשורת ולחשוף את המידע שאליו נחשף לפני 30 שנה. כאילו שזה ישנה משהו. הם רצו בעיקר למנוע ממנו להיות גיבור לאומי־ישראלי או לפחות לצמצם את האפשרות שדבר כזה יקרה.

לכן פנו האנשים הקרובים לפולארד לראש הממשלה ולשרים, לח״כים ולאחרים, בבקשה לא שגרתית והפוכה לכל מה שדרשו עד כה: ״שחררו את יונתן״, הם ביקשו. שחררו את ג׳ונתן מכל ההודעות לעיתונות, שחררו את החיבוק הישראלי־לאומי מהאיש שהפך לסמל להתאכזרות ולאטימות של ארה״ב לסבלו של יהודי אחד, שבעיניהם היה ונותר בוגד מתועב. שחררו ממנו את הלפיתה הפוליטית, בעיקר של הימין, כדי שאולי אפשר יהיה במסלול המשפטי, האישי, הרגיל, היחיד שנותר, לבטל חלק מהאיסורים והחרמות והמגבלות. זו גם הציפייה מכלי התקשורת בישראל, שבאופן טבעי רואים בו סיפור אישי, לאומי, בעל עניין ציבורי אדיר.

כדי לשחרר את פולארד באמת דרוש מה שלא היה לישראל מעולם - איפוק ובגרות, ראייה למרחק והבנה של הצרכים הפוליטיים האמריקאיים. לנגד עיניהם רואים מקורבי פולארד את גלעד שליט, סמל מצולם ומתוקשר, שנשאר בכלא מסוים גם אחרי ששוחרר. הם רוצים ליצור משהו אחר. לא בטוח שזה אפשרי, אבל מה שברור הוא שככל שישראל תחבק ותדבר, תטיף ותקטר, תתערב ותבקר, כך יקשה על פולארד באמת לצאת מהכלא ולחזור לישראל.

הממשל האמריקאי הכחיש בתוקף כי שחרור פולארד הוא חלק מניסיון למתן את הביקורת של ישראל על העסקה עם איראן. ההכחשה הייתה מדויקת, אבל קשר יש גם יש. ארה״ב הותירה את פולארד בכלא מהרבה סיבות - שלדעתי רובן אינן מוצדקות - אבל אחת מהן קשורה למשהו שאנחנו מתקשים להבין או להפנים. פולארד הוא הסיוט של אמריקה - מדינת מהגרים המבוססת על רעיון וחוקה וחופש.

פולארד בגד ברעיון של ארה״ב. הוא התחבר להיותו יהודי ושירת מדינה שלא נשבע לה אמונים. השארתו בכלא לאורך השנים אותתה לאחרים שארה״ב לא תסלח, לא תשכח ולא תקל לעולם על בוגד מהסוג הזה. זהו מסר לאיראני הגולה, לסיני לשעבר, למקסיקני ולהודי שעובדים בממסד הביטחוני או בממשל, במערכות המידע והמדע - ראה הוזהרת. אם אנחנו עושים זאת למדינה שהיא בתברית קרובה ואהובה, בעלת לובי עוצמתי והשפעה פוליטית, דמיין מה יקרה לך אם רק תחשוב על זה, אם רק תעז.

שחרור פולארד והכותרות סביב הדיון על איראן לא תוכננו מראש. אין כאן תוכנית אסטרטגית מבריקה. אבל בפועל מדובר במסר מורכב לישראל וליהודים בארה״ב, שפועלים נגד העסקה עם טהרן. המסר הוא שהאינטרס הלאומי של ארה״ב לא זהה תמיד לא ינטרבים לאומיים אחרים, ולאזרחי ארה״ב אין חופש בחירה בעניין הזה. במובן מסוים שחרור פולארד הוא מסר סמוי ליהודי ארה״ב הפועלים שכם אל שכם עם נתניהו נגד אובמה - אל תשכחו למי אתם נאמנים.