הזעזוע התורן: מי באמת עומד מאחורי הטרור היהודי בשטחים

אני רואה שראש הממשלה גינה בחריפות את מבצעי הפשע. אני גולל קדימה ואחורה כדי לראות במה מדובר. חוזר ובודק אם הוא מגנה גם את ההצתה וגם הדקירה וגם את משליכי האבנים (סלעים?) בבית אל. בינגו. דקירה והצתה אין, החוליגנים של בית אל אאוט. אפשר להמשיך עם הציזיקי ועם המיץ הסחוט. 

יוון, כך אומרים כולם, שרויה במשבר כלכלי עמוק. למראה בתי הקפה המסעדות והחופים הגדושים במקומיים נינוחים לא ברור אם היוונים עצמם יודעים שהם בצרות. אני מניח שאם הייתי מבין יוונית, הייתי יודע שהמשבר הכלכלי מככב בכל נושא שיחה. ופנאתינייקוס כמובן. בנימין נתניהו תמיד חוזר ומדגיש שאם לא הוא אישית מנווט את כלכלית ישראל, מקדם את מתווה הגז ובעד או נגד מע"מ 0% - היינו נקלעים למשבר כלכלי נוסח יוון. הבעיה היא שהמשבר המוסרי שישראל שרויה בו חמור ועמוק מכל משבר כלכלי. 
 

אליקוס אפוסטרולידיס (בן 60. קוקו. כרס בירה. חובב צלופחים על האש) רותח. ועדת הפיקוח של האיחוד האירופי יושבת באתונה ממש ("שילכו להזדיין בבריסל!"), מפקחת על התנהלות הממשלה ורומסת את הכבוד היווני. הלוואי עלינו ועדת פיקוח של האיחוד האירופי, אני אומר לאליקוס. ביוון יושבים האירופאים על ברז הכסף, והתנאי להזרמה הוא שראש הממשלה אלכסיס ציפראס ישכח כל מה שאמר והבטיח לפני הבחירות. 
 

ציפראס, כמו אריק שרון, החליט שטובת המדינה קודמת ולאחר שנבחר ביצע סיבוב פרסה מרהיב. נתניהו, לעומתו, מסתמר כקיפוד, ולא זז עד שאי מי בועט בו, בדרך כלל לכיוון הלא נכון. היום למשל זה שלדון בוושינגטון. 
 

דימיטריוס הוא בעל מלון ומסעדה נחבאים אי שם על צלע של רכס אדירים מיוער, והוא זועם. הזווית שלו היא אנגלה מרקל. הוא דובר אנגלית שוטפת במבטא יווני, וגם אחרי 30 שנות סופלאקי בניו ג'רזי יש לו בעיה עם היותה של מרקל אישה, ועוד גרמנייה. כאן בהרים הרגנו אותם, הוא מספר על אביו במלחמת העולם השנייה. אם צריך, הוא אומר בקול גדול לאשתו ולבתו הניצבות בפתח המטבח, גם היום אני לוקח נשק. אנחנו נילחם עד המוות, הוא מדווח להן. 

רובה הציד של אביו עדיין תלוי על הקיר בחדר השינה שלו. הוא בטוח שאם היו הגרמנים מתנשאים עלינו, הישראלים, היינו יורים בהם. בטח לא לוקחים את הכסף המסריח שלהם. לך ספר לו שבמלחמת העולם השנייה נכנענו במיליונים ולאחר מכן לקחנו את הכסף המסריח שלהם. במיליונים. 

היום כמובן המצב בישראל שונה. יש יהודים שגוזלים, ששורפים, שדוקרים, שיורים - הכל הולך. לא חבל לקלקל שנ"צ על שפת אגם הרים עם קפה יווני (זוועתי) ועם חדשות מישראל (זוועתיות הרבה יותר)? עד כדי כך זוועתיות שאנחנו חייבים לשקול את המצב בשיקול דעת קר של שורדים. אנחנו זה השמאל, הם זה הימין, ותעזבו אתכם מהמרכז שאינו אלא אותם מאחזי עיניים של גם וגם, רגע הם פה רגע הם שם. זהו מעין מאבק סומו שמחייב ניצול כל בדל סיכוי ושבריר זמן כדי לבדוק היכן אנחנו עומדים ואם ניתן לממש חולשה, אפילו רגעית, של הצד השני. 
 

למשל, האם יש לאירועים המזוויעים שקרו בו־זמנית פוטנציאל אמיתי של פגיעה במחנה הימין? על פניו נראה כאילו בקומבינציה של שריפת משפחת דוואבשה, דקירתה למוות של שירה בנקי, ההתנגדות האלימה להריסת הבתים בבית אל והקמפיין לחיסול בג"ץ - יש פוטנציאל אמיתי של כרסום נוסף בלגיטימציה של המתנחלים ושל הממשלה. לא ברור אם הכרסום הנוכחי יביא תשואה אלקטורלית ביום פקודה, אבל הוא חשוב בעיצוב התודעה הקולקטיבית של הציבור. 
 

גם המתנחלים ובני־בריתם בממשלה יודעים לזהות את פוטנציאל הפגיעה הנוכחית בלגיטימציה וברלוונטיות שלהם, והם מרימים קמפיין מגננה. שם המשחק שלהם הוא בידול. זה הם, נוער כהנא, לא אנחנו, המבוגרים האחראים. יש גם כאלה שמבקשים סליחה ומביעים הזדהות. אישית, זה מעשה ראוי כשהוא נעשה בינך לבין עצמך. ציבורית זו טקטיקה יחצנית של מי שהכובע בוער על ראשו והוא מנסה לבדל את עצמו מאלו שבעצם עשו מה שכתוב בתורה, אמרו רבנן והטיפו הפוליטיקאים. 
 

אני מציע לא להיתפס לדיווחים כאילו יש פער בין נערי הגבעות לעסקני המתנחלים. "'הם זורקים אבנים על שוטרים', אמרו בכירי מועצת יש"ע זה לזה בכעס" ("ישראל היום" על אירועי בית אל), "יחד עם יו"ר מועצת יש"ע, אבי רואה, התרוצצו הבכירים והפצירו בנערים לא להשליך אבנים על שוטרים ואנשי מג"ב יהודים". כאילו אלה מבוגרים אחרים ואלה פרחחי השכונה.
 

מאיר אטינגר, המתואר כראש הכנופיה, אמר פעם "יש המון המון יהודים שסולם הערכים שלהם שונה לחלוטין מזה של בג"ץ ושהחוקים המחייבים אותם הם לא חוקי המדינה". נכון שח"כ מוטי יוגב הוא שמאלן מבחינתו של אטינגר, השר נפתלי בנט שמאלן מבחינתו של יוגב ונתניהו שמאלן מבחינתו של בנט, אבל כולם חוליות בשרשרת החזון של הימין, שתכליתה הגנה על מפעל ההתנחלות. 
 

מי שמסייע לתרגיל הבידול הם מערכת הביטחון, השב"כ והיועץ המשפטי. שר הביטחון מכנה את חבורת הפרחחים הזאת "טרור יהודי" (בוקר טוב, בוגי). היועץ המשפטי, בהחלטה עאלק דרמטית, אישר לעצור מינהלית כמה פרחחים, והחכמולוגים של שב"כ יודעים לתת בהם סימנים של חבורה סגורה ומנותקת מן הזרם ההתנחלותי. 
 

השב"כניקים בכלל הם האחרונים שרשאים להשתתף בשיח הציבורי. לשב"כ יש כשל מתמשך של טיפול בשני המוקדים של הטרור היהודי: פרחחי תג מחיר ורבני ההסתה. לעצור היום מינהלית כמה נערים בקול תרועה (בואו נמתין לראות את חומר הראיות) זו ממש מניפולציה פתטית מול הזרם העכור של שנאה שיצרה המערכת הרבנית והפוליטית. ובאמת, קצת קשה לדרוש מראש השב"כ הנוכחי ומסגנו, שניהם חובשי כיפות, כמו בכירים נוספים בשב"כ, לגזור גזירה שווה בין חובש כיפה לחובש כאפייה. 
 

כשקורה אירוע, או אפילו חשד לאירוע, שב"כ יודע לסגור כפר שלם - אין יוצא ובא עד שהרכז יתרצה, או לעצור עשרות ויותר כדי לנהל חקירה זריזה או להעניש קולקטיבית למען יראו וייראו. נראה אותם סוגרים וכולאים את פרחחי יצהר. כבר לפני כ־20 שנה, כראש אגף משאבי אנוש, דחף מנחם לנדאו, חובש כיפה גם הוא, המון חובשי כיפות לשירות. לנדאו היה גם ראש החטיבה היהודית, אז מה הפלא ששב"כ לא מסוגל לבער את קומץ העשבים השוטים האלה. 

זה כמובן תמיד קומץ, ואלה הם עשבים שוטים, אבל השוטים האמיתיים הם, כרגיל, אנחנו.