תמרור עצור: כולנו צריכים לעמוד יחד בעד חיסול הטרור

בימים האחרונים אנו שומעים שיח צבוע סביב סוגיית המעצר המנהלי. כחברה ליברלית אנו מחויבים לומר שאנו לא רואים במעצר המנהלי כלי חיובי, ואין ספק שטוב היה לולא היה צורך בכלי זה. אולם כדמוקרטיה מתגוננת אנו רואים את הדין שלו ככלי הכרחי במאבק בטרור (כולל זה של יהודים), שכן מוסר משמע שזכות המותקף לחיים גוברת על זכות המתקיף לחירות.
 

מעצר מנהלי מוסדר בחקיקה במדינות מערביות ודמוקרטיות רבות. בבריטניה, דנמרק, קנדה ושוודיה יש בחקיקה הסדרים של מעצר מנהלי כאשר בכל מדינה נקבעו הגבלות שונות בדבר מעצרים אלו. בבריטניה, למשל, בשנת 2001 נחקק חוק מניעת הטרור, פשיעה וביטחון. בחלק 4 של החוק נקבעו הוראות המאפשרות עיכוב של אדם החשוד בטרור או בסיוע לטרור ומעצרו לפרק זמן לא מוגבל. בשווייץ יש בחוקה הסדר המסמיך את הממשלה להוציא צווים ותקנות לשם שמירת הסדר הציבורי וביטחון המדינה.
 

בישראל יש מגבלות רבות על מעצר מנהלי. לפי המרכזיות שבהן, על מערכת האכיפה להביא את העצור למשפט בתוך 48 שעות, אחרת ישוחרר העצור; ניתן לערער על המעצר בפני בית המשפט העליון; ואולי החשובה מכולן: לשופט מחוזי סמכות לבטל את צו המעצר אם הוכח שהמעצר לא היה מטעמים ביטחוניים. כלומר, אין מדובר בכליאה לתקופות זמן ממושכות בלא סיבה בניגוד למדווח, אלא במעצר לשם הבטחת הזכות לחיים של כולנו.
 

לצערנו, בעקבות פעילות של ארגוני "זכויות אדם", שוחררו בעבר כמה טרוריסטים ממעצר מנהלי וחיש מהר תרמו לביצוע פעולות טרור נגד אזרחי ישראל. רציחתם של גדי ודינה לוי ז"ל בחודש מאי 2003 על ידי פואד קוואסמה ממחישה את החשיבות של המעצר המנהלי. בישיבת הממשלה למחרת הרצח גילה ראש השב"כ דאז אבי דיכטר כי פואד קוואסמה שוחרר מהכלא הישראלי בדצמבר 2002. ההחלטה על שחרורו של קוואסמה התקבלה חרף המלצה של השב"כ להאריך את מעצרו. קוואסמה גויס לפיגוע ההתאבדות בהיותו במעצר בכלא, ושחרורו הלכה למעשה אפשר את הוצאת הפיגוע ורצח הזוג.

כוחות הביטחון עצרו בימים האחרונים כמה חשודים בביצוע מעשה הטרור בכפר דומא. ברוב ימות השנה המפגינים נגד המעצר המנהלי הם אנשי השמאל הקיצוני אשר שמים כערך עליון את דת זכויות האדם. לדידם הזכות לטרור גוברת על הזכות לביטחון. הם ישללו בתכלית האיסור כל כלי, גם אם חיי אדם ייקצרו בשם "הצדק" שלהם.
 

השבוע הצטרפה מקהלה חדשה לאלה אשר דוחים את עיקרון המעצר המנהלי. אלה מקהלת הצבועים. כן, גם במחנה הלאומי צריך להישיר מבט ולומר בקול צלול: מעצר מנהלי הוא כלי קשה, שאינו חף מביקורת אולם הכרחי בדמוקרטיה מתגוננת.
 

"מי בעד חיסול הטרור?" שאל אריק שרון בליל המיקרופונים. התשובה צריכה להיות חד משמעית - כל החברה הישראלית, מימין ומשמאל, יהודים וערבים.

על מערכת הביטחון והממשלה לפועל בנחישות נגד הטרור לא הבדל דת, גזע ולאום. כמובן שאין חולק שגם המעצר המנהלי צריך להתבצע בהתאם לכללים ולחוקים, כלומר עם הגבלת זמן ועם הגשת חומרים לבית המשפט, ועם הזכות לערער ועוד. אולם אסור לחלקים מהמחנה הלאומי להצטרף למקהלה הרדיקלית מהשמאל הקיצוני שמעדיפה את הזכות של המתקיף לטרור על פני הזכות שלנו לחיים.