לפני כשנתיים סיימתי את תפקידי כיו"ר המזכירות הפדגוגית. מאז עזבו שני אנשים את התפקיד, ואנו עומדים שוב בפני מינוי ממלא מקום והקמת ועדת חיפוש עד למינוי היו"ר החדש.



כבר מעל שנות דור ישנה תחלופה רבה בתפקיד זה, ויו"רים מכהנים תקופות קצרות יחסית, בין מספר חודשים לשלוש שנים (במקרה הטוב) – במקביל לתחלופת השרים. תחלופה כזו פוגעת פגיעה קשה במערכת החינוך הישראלית.



מדוע המזכירות הפדגוגית היא חשובה עד כדי כך שיו"ר המזכירות הפדגוגית נחשב האדם השלישי בחשיבותו במשרד החינוך, אחרי השר, נפתלי בנט והמנכ"ל? במסגרת המזכירות הפדגוגית נקבעים תוכני הלימוד בכל מערכת החינוך (בפיקוח ממלכתי, ממלכתי דתי, ערבי ודרוזי), לכל המקצועות ביסודי ובעל־יסודי: מהיקף השעות והגילים המתאימים להתחיל ללמוד אותם, וכלה בפדגוגיה עצמה: הדרכים שבאמצעותן מלמדים תכנים אלו והערכים והמיומנויות הנלווים להם. המזכירות הפדגוגית אחראית גם להענקת ההדרכה הנדרשת לצוותי ההוראה בבתי הספר כיצד ללמד את התכנים באופן המיטבי והיא גם עוסקת בפיתוח פדגוגיות חדשניות וביישומן, בקידום תוכניות לימוד ייחודיות, בפיקוח על ספרי וחוברות הלימוד, בהכנת מבחני הבגרות ועוד.



תפקיד היו"ר במתכונתו הנוכחית כולל שני היבטים קשורים אך שונים. תפקיד אחד מתייחס לקביעת המדיניות הפדגוגית הכוללת, זיהוי הבעיות המרכזיות במערכת החינוך ושרטוט האתגרים הצפויים למערכת. תפקיד משמעותי נוסף כולל את הניהול השוטף והקידום של הפעילויות השונות שעליהן הוחלט. אלו שתי פונקציות שונות, והן מצריכות יכולות ותכונות קצת אחרות. הראשונה מצריכה ידע משמעותי במחקר חינוכי עדכני ובמדיניות, והשנייה מצריכה יותר יכולות ניהול. המצב הנוכחי שבו שתי הפונקציות הללו משולבות בתפקיד אחד מייצר פגיעה קשה בתפקוד המזכירות הפדגוגית.



בלתי אפשרי למלא את שתי הפונקציות יחד בצורה מיטבית מבחינת העומס שלהן. הניהול השוטף הוא מורכב, במקרים רבים החשוב נדחה מפני הדחוף, והוא אינו מותיר זמן או פניות נפשית ושכלית להתעמק בנושאי מדיניות רחבים, לקרוא דוחות בינלאומיים, לחבר מסמכי מדיניות ולהשתתף בישיבות שעוסקות בכך. אם נוסיף לתפקיד מורכב זה, שגם כך לוקח כשנה ללמוד אותו, את התחלופה הרבה, נמצא נושאים מרכזיים וחשובים כמו עדכון תוכניות לימודים או הפנמה של פדגוגיות חדשות בשדה החינוך (כגון פדגוגיה דיגיטלית) שלא מטופלים באופן עקבי ומעמיק. התוצאה היא פגיעה משמעותית, עקבית וארוכת שנים באיכות ההוראה והחינוך במערכת החינוך בישראל.



הפתרון חייב להגיע באמצעות הפרדת התפקיד לשניים. יש ליצור תפקיד חדש של "ראש מינהל המזכירות הפדגוגית", בדומה לראשי מינהלים אחרים במשרד החינוך, כשהמומחיות הייחודית שלו מלבד יכולת ניהולית תהיה רקע אקדמי מעמיק בתחומי החינוך. ובדומה לראשי מינהל אחרים, ראש המינהל ייבחר במכרז ולא יתחלף בעת מינוי של שר או שרה חדשים.



במקביל, תפקידו של "יו"ר המזכירות הפדגוגית" יהיה לסייע בקביעת מדיניות ובראשותו יהיה מטה מצומצם של אנשי מדיניות. תפקיד זה, הגם שהוא תפקיד מקצועי, כרוך בתיאום עם השר, ולכן יותר סביר שיוחלף עם שינוי השר. הפרדה זו תאפשר לשר גמישות בבחירת אדם שחולק עמו את תפיסת העולם יחד עם שימור עקיבות ורציפות בניהול השוטף. להערכתי ניתן יהיה לראות את פירותיו של יישום זה תוך מספר מועט של שנים. 



הכותבת כיהנה בעבר כדיקן הפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה וכיו"ר המזכירות הפדגוגית