כבר שמעתי יותר מפעם אחת מחברים את הטענה המופרכת שמה שמתרחש בבורסה אינו מעניינם. מבחינתם המיני מפולת בבורסה הוא פיגוע פיננסי המתרחש בפלנטה אחרת. טעות. כולנו ברוקרים, גם אם נתעקש שלא להודות בכך. מה שמתרחש בבורסה מתכתב במישרין עם הכיס שלנו.



הקשר לשוק ההון אינו מחייב בהכרח מעקב יומיומי אחר המתרחש. איננו חייבים להתנהג כאותם מכורים הצמודים 24/7 למסך השערים המרצד. ועדיין, הבורסה מתכתבת עם כולנו באמצעות קופות הגמל, קרנות ההשתלמות, קרנות הפנסיה, פוליסות הביטוח וקרנות נאמנות.
 
את הכסף הנאמד בטריליון שקלים מנהלים עבורנו אלה המכונים "הגופים המוסדיים". פעם בחודש הם אמורים לדווח לנו על התשואות שהניבו. אלה מושפעות במישרין מההשקעה שלהם בשוק ההון בכלל ובשוק המניות בפרט.
 

כ־30% מצבירת הכסף, שסכומה נאמד ב־300 מיליארד שקל, מנותבים במישרין לשווקי המניות בארץ ובעולם. רוצים להבין את הקשר הישיר לכיס שלכם? אם שוק המניות צנח שלשום ב־4%, נגלה בסוף החודש ש־1.2% מהתשואה קוזזו.
 
מי שצבר בקופת גמל או בקרן השתלמות 100 אלף שקל, ומעוניין להיפגש עם הכסף, יקבל פחות 1,200 שקלים. ועדיין, מדובר בהשפעה של יום מסחר אחד בלבד. הבורסה היא פן אחד בלבד של הבורות הפיננסית שמרביתנו לוקים בה.
 
על פי סקרים שפורסמו בשנים האחרונות, למעלה ממחציתנו אינם יודעים היכן מתנהלת קופת הגמל או קרן הפנסיה שלהם ואילו דמי ניהול משלמים. היעדר האוריינות הפיננסית גורמת לניפוח דמי הניהול שאנחנו משלמים, ולהיעדר היכולת לשמור על זכויותינו הבסיסיות.
 
כמה מאיתנו יודעים שבמקום "לשבור" את קופת הגמל או ההשתלמות במקרה של צורך פיננסי דחוף, ניתן לקבל הלוואה מהגוף המוסדי המנהל עבורנו את הכסף?
 
אנחנו מסוגלים לרתוח כשגובים מאיתנו שקל או שניים נוספים עבור מילקי או קוטג', אבל נתקפים בפאניקה כשמדברים איתנו על פנסיה או גמל, שהשפעתם הפיננסית על חיינו היא דרמטית ומתבטאת בעשרות ומאות אלפי שקלים.
 
האוצר נותן לנו אגוזים אבל לא נותן לנו שיניים. באחת הרפורמות העומדות בימים אלה על הפרק, הוא יאפשר לנו לבחור בעצמנו את סוכן הביטוח, אבל לא יעניק לנו את הידע כדי להבין מדוע זה חשוב.
 
לכן את מקומנו, כצרכנים פיננסיים נבונים, תופסים הפוליטיקאים הפורשים מעלינו שלל יוזמות חקיקה הנוגעות לדמי הניהול, מעבר בין מוסדות פיננסיים ועוד. אנחנו לא חוסים הזקוקים להגנת אפוטרופוס ואין לנו עניין בסירוסנו ובהנצחת הבורות.
 
בהקדמה זאת ניתן היה לפתוח את ההרצאה הראשונה בשיעור לאוריינות פיננסית, שמשרדי החינוך והאוצר חייבים ליזום. כי עם כל הכבוד ללימודי המתמטיקה שמוביל נפתלי בנט, העולם הפיננסי הוא "החיים עצמם", כפי שבנימין נתניהו הגדיר. אחד מכישורי החיים הבסיסיים הוא היכולת לגשת לבנק, לפתוח חשבון, לשאול את השאלות הנכונות ולדעת להתמקח.
 
הדברים הללו אינם זרים לאנשי אגף שוק ההון באוצר, שערים לעומק הבעיה. זאת הסיבה שהם יזמו לפני ארבע שנים פרויקט לחינוך פיננסי. שר האוצר הקודם, יובל שטייניץ, אימץ את הנושא והבין עד כמה הוא חיוני.
 
זמן קצר לאחר פרסום היוזמה הוקם באוצר צוות שאמור היה לקדם את הפרויקט. מאז ששטייניץ נפרד מהאוצר, פרויקט החינוך נקבר סופית. עדיין לא מאוחר להחיות אותו.