מרגע שהוכנס לתא הנאשמים חייא התמסר למצלמות, נכון יותר הסתער עליהן, והטיח בעיתונאים הערות אינטליגנטיות בשפת העם. למרבה הצער, רבים מהם לא הבינו כלל במה מדובר, אבל הגיבו בציניות המחויכת והמתנשאת הטיפוסית שלהם, ככל שמדובר בעבריינים. "התפקיד שלכם הוא להיות 'השומרים של השומרים' אבל אתם בכלל לא מבינים מה זה", הטיח בנציגי המעצמה השביעית. "במקום לספר את הסיפור, ואולי להתייחס בביקורת לפסק הדין, שזיכה והרשיע, אתם מדקלמים רק מה שהמשטרה מספרת לכם".
צודק חייא. פסק הדין ייחס למשטרה ולתביעה מחדלים בלתי נתפסים בנוגע להפעלת עדי המדינה. למשל, השניים ישבו יחד בחדר החקירות ושכתבו זה את עדותו של זה בנוכחות החוקרים. השופט גורפינקל עצמו התריע על כך, ונזף על המגמתיות, ואפילו זיכה באישומים המבוססים על עדי המדינה, שעקצו את חייא וכזבו את בית המשפט. זה לא מנע ממנו להרשיע את חייא באישומים האחרים. הגנה מן הצדק? פרי העץ המורעל? ספק סביר? למושגים סנגוריאליים ליברליים כאלה כבר אין תוקף בבתי המשפט בישראל, אלא אם כן מדובר בענייניהם של מיוחסים ופוליטיקאים נבחרים, חביביהם של עורכי המהדורות ואימת עורכי הדין של העיתונים.
השופט גורפינקל, השמרן חמור הסבר, אימץ את תחביבו של שופט העליון יצחק עמית ותיבל את גזר הדין האחרון שלו בסצינה הוליוודית, מ"הסנדק", כדי להעביר את המסר על כך שבמקום שבו המדינה ובתי המשפט נסוגים מסיוע לאזרח במצוקה - דון קורליאונה, איתן חייא ושאר ארגוני הפשע נוטלים על עצמם את התפקיד. מטפורת "הסנדק" אשר שימשה אותו כדי להמחיש זאת לציבור הרחב ולסחוט כותרות, נועדה גם להותיר לפני היציאה לפנסיה חותם מחמיר אחרון במערכת המשפט - סוג של ביקורת על חבריו השופטים אשר לטעמו מקילים מדי בעבירות סחיטה.
20 השנים שנגזרו על איתן חייא סחטו מהחבורה האימתנית בשתי השורות העליונות איפוק עילאי, אבל את התדהמה והזעם היה קשה להחמיץ כאשר הם נהרו החוצה ברגע שיחידת נחשון של שב"ס חטפה את חייא לתא המעצר במרתף, עוד לפני שהשופט גורפינקל יצא מהאולם. מנגד, במשרדו של הסנגור עו"ד מוטי כץ כבר הגיעו לעמוד 88 בערעור שהם מכינים לבית המשפט העליון על הכרעת הדין.
הטור המלא - מחר ב"מעריב סופהשבוע"