מהו הקו שמקשר בין סיירת מטכ"ל של פעם לפרקליטות המדינה

דבריו של ח"כ בצלאל סמוטריץ' על הפרדה במחלקות בין יהודים לערבים היו גזענות טהורה, על סף הפלילי. הנימוק בדבר "חאפלות" שעורכות המשפחות הערביות בחדרי היולדות מופרך, שפל ונבזי. וכלום, יולדת ערבייה שנחה אחר לידה יכולה להכיל בעל שבא לבקר את רעייתו היישר מההתנחלות עם שמונת ילדיהם ועם שני זוגות ההורים? איך אפשר לנוח ככה? 

כבר היו כאן גזענים ברמות שונות של הממלכה, אבל נדמה כי סמוטריץ' עולה על כולם. הוא אומר את הדברים בחיוך מבויש, עם שובבות נערית, ויודע כי תכף נכונה לו שורת ראיונות בכל כלי התקשורת. הרבה גינויים גררו דברי ההבל של סמוטריץ', כולל מראשי מפלגתו, אבל תגובתו של פנחס ולרשטיין, מראשי מועצת יש"ע בעבר, עלתה על כולם בפשטותה: "ביישת את כולנו, את הציונות כולה". 

אירועי החודשים האחרונים אצלנו מזכירים לי אווירת סוף קורס (אס"ק): ההתלהמויות, האמירות, ההתנהגות, העליהום על צה"ל והרמטכ"ל... והקיץ רק מתחיל.

2. במשך שנים ארוכות הייתה סיירת מטכ"ל מחוץ לתחום עבור מבקר המדינה. למה? ככה! מורמים מעם וחסינים מביקורת. מין מסורת שכזו. אמ"ן וחיל האוויר כן, סיירת מטכ"ל - לא. רק בשני העשורים האחרונים רשאים נציגים מאגף הביטחון במשרד מבקר המדינה לערוך ביקורת גם ב"יחידה", באישור מראש של שר הביטחון והרמטכ"ל. הדוחות לרוב לא מתפרסמים בציבור ובצדק, אבל למדינה יש "דריסת רגל" באמצעות שומרי הסף גם בקודש הקודשים - והשמיים לא נפלו והביטחון לא נפגע. יש ממצאים, יש לקחים ויש מעקב אחר התיקון.

אני מזכיר את סיירת מטכ"ל כדי להגיע ממנה ישירות לפרקליטות המדינה, שם נאבקים בעוצמה נגד כל סוג של ביקורת, גם בנציבות התלונות בראשות השופטת הילה גרסטל, וגם בביקורת התקשורתית דרך הסדרה המטלטלת של אורנה בן דור. בראש המאבק ניצב פרקליט המדינה שי ניצן. אני בטוח כי הוא מאמין בצדקתו ושהוא מגן על מוסד שלם ולא על עצמו. אני בטוח שהלחץ עליו מגופי ומחוזות הפרקליטות הוא עצום, כשם שהלחץ על נשיא בית המשפט העליון מצד השופטים לביטול המשוב של עורכי הדין עליהם היה גדול וכבד.

אני סבור שהקרב הזה אבוד. לא ייתכן שבשנת 2016 יהיה גוף אחד במדינה שלא יימצא תחת ביקורת, שלא יינתן לו משוב, שלא תהיה כלפיו נציבות קבילות, ושלא יתבררו תקלות, ליקויים, תהליכים לא ראויים ועוד. מהלך של ביקורת בונה, ראויה, מתואמת ושקופה יכול דווקא לייעל ולחזק את הפרקליטות ואת גורמי אכיפת החוק שיקרים מאוד לכולנו. לראיה, סיירת מטכ"ל רק הולכת ומשתבחת, צוברת הישגים ושוב ושוב מבקיעה את גבולות הדמיון.

3. בצה"ל לא משרתים כבר (תודה לאל) מפקדים ולוחמים שראו את מטוסי חיל האוויר נופלים כמו זבובים, לא ראו טנקים בוערים, ולא ראו נגמ"שים מפויחים נסוגים לאחור ומנסים לבלום את המצרים ואת הסורים בשערי לב המדינה.

ישנם מפקדים מבוגרים שכבר חצו את גיל המילואים, אבל עדיין נכונים לתרום מניסיונם ולשרת ומפקדיהם כמהים למורשת, לבגרות, לניסיון וללקחים. לאחר מלחמת לבנון השנייה הנחה הרמטכ"ל גבי אשכנזי להיעזר ב"זקנים" בשיקום הצבא ובשיפור היכולות, לכל אלוף ומפקד מונה "צל" במילואים שחיזק אותו, ערך לו "בקרה ידידותית", עזר לו לחשוב מחוץ לקופסה ותרם לו מניסיונו. כך היה גם בדרגים נמוכים יותר.

עד לא מזמן שירת במודיעין פיקוד הדרום אל"מ (מיל') משה סימן טוב, אותו סגן משנת 1973 בענף מצרים ממודיעין פיקוד דרום, הנושא את הצלקת של השאננות, השגרה והקונספציה. דורות של קמ"נים גדלו על מורשתו שסייעה להם להיות קציני מודיעין טובים יותר.

הנה כעת מספרים לי בצער מפקדים בכירים בצה"ל שאגף כוח אדם במטכ"ל לא מאשר לגייס את הוותיקים. הנימוק: ראש אכ"א מוביל מדיניות של צמצום במצבות משרתי המילואים. מי שאין לו תקן - הולך הביתה.

הבעיה היא שיש הבדל בין טייס קרב בן 55 לבין קצין מנוסה בתא המודיעין או תא האש בפיקוד הצפון או במפקדות בכירות. התרומה של אלה חיונית, ומדיניות אכ"א גורמת למרמור במפקדות השדה ומחזקת את תחושת הניכור בין הקריה לבין השטח. גם כשרוצים לצמצם, אסור לעשות הכללות וצריך להיזהר שלא לשפוך את התינוק עם המים. 

4. ח"כ איילת נחמיאס־ורבין היא כוח עולה במפלגת העבודה, והיא הסתערה מהר וחזק על הפעילות הפרלמנטרית בוועדות, בשדולות ובשטח. בין היתר יסדה פרויקט "דיבור עם הציבור" ללא הקשר פוליטי או מפלגתי, ובמסגרת זו ביקרה בשבוע שעבר ביחד עם ח"כ שולי מועלם בגוש עציון. נחמיאס־ורבין פגשה ראשי מועצות ויישובים, בני נוער ותושבים, וחזרה מעודדת מהיכולת לנהל דיאלוג ולהגיע להסכמות בעתיד. היא התרשמה מהמאמץ לקיים חיי שגרה בתוך הכאוס הביטחוני המכה בגוש בחודשים האחרונים. היא לא חסכה כמובן ביקורת מראש הממשלה על שאיננו מציב חזון לעתיד טוב יותר, וטענה שעובדה זו יוצרת מצוקה גם מימין וגם משמאל. אולם, הצהירה כי בכל מתווה עתידי אסור שגוש עציון, המהווה "חגורת ביטחון" למטרופולין ירושלים - יהיה שנוי במחלוקת.

מדובר בפרויקט ובעשייה פרלמנטרית ראויה ותורמת. יש חשיבות עצומה לביקורי הח"כים דווקא במעוזים לא שלהם, להסיר חשש, לבער בורות, לצמצם מחלוקות, ולהחליף דעות. רק טוב יצא לנו מזה.

5. הנה מה שמניב השילוב בין מנהיגות מקומית איכותית, תשתיות, תחבורה, חינוך ותעסוקה. קחו למשל את יקנעם, עד לא מזמן עיירה מנומנמת בשיפולי הכרמל בקצהו המזרחי של ואדי מילק. ידיד שחזר לאחרונה מביקור ארוך בעיר, סיפר לי בהתלהבות את שראו עיניו: מעיירה של 5,000 איש עם מפעל סולתם שנסגר ובית ספר תיכון לרתכים ומסגרים, יקנעם של 2016 היא עיר בת 23 אלף תושבים, עם תעשיית הייטק משגשגת, עם בית ספר תיכון מוביל למדעים וטכנולוגיה, ועם אחוזי גיוס גבוהים מאוד ומרשימים.

כביש 6 שם את יקנעם על המפה, והיא הפכה ליעד נכסף למשפרי דיור שמחפשים סביבת מגורים טובלת בירוק, עם מקומות תעסוקה וחינוך איכותי. כרגע בתוכנית בנייה של עוד אלף דירות, שמיועדת להדביק את הביקוש. ראש העיר סימון אלפסי, שמכהן כבר 20 שנה והוביל את המהפכה, מסביר שהכל התחיל אצל יצחק רבין ז"ל, שהקנה ליקנעם מעמד של אזור פיתוח א', ומאז הכל כבר היסטוריה. חשוב שתכירו.

שבת שלום.