צריך להודות באמת מצערת: לציבור האזרחים, האחראי על בחירת הדרגים הפוליטיים, ובאמצעותם גם על סדרי העדיפויות המכתיבים מינויים בכירים בשירות המדינה, אין יכולת ממשית לשפוט את הצלחתו בבחירה ובמינויים הנגזרים ממנה. הבוחרים לא יודעים אם משה יעלון היה שר ביטחון מוצלח, משום שרוב מה שעושה שר הביטחון נסתר מעינו של הציבור, ומשום שחלק ניכר ממבחני המוצלחות של שר ביטחון הם מבחנים של טווח ארוך. לכן, כאשר הציבור מדווח שלטעמו יעלון היה שר מוצלח – או לחלופין, שהיה שר לא מוצלח – דיווחו חסר ערך בעולם העשייה הממשי. הוא בעל ערך רק בזירה הפוליטית, שבה לתדמית יש משקל העולה לעתים קרובות על משקלה של עשייה.

גם השאלה האם ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא ראש ממשלה מוצלח היא שאלה שקשה מאוד להשיב עליה. ראשית, משום שאף מועמד אחר לא נוסה בתפקיד במקביל אליו – כלומר, תפקודו אינו בר השוואה לתפקודו של מנהיג אחר בזמן אמת. ייתכן שמנהיג או מנהיגה אחרים היו מתמודדים טוב יותר עם אתגרי השעה, ייתכן שהיו מתמודדים טוב פחות. שנית, משום שגם רבים ממבחניו של ראש ממשלה סמויים מן העין, וגם רבות מהחלטותיו אפשר לשפוט רק לאחר זמן.
ובכל זאת, כמה דברים אפשר לומר על תפקודם של בכירים בצמרת. ראש ממשלה אינו רק מקבל החלטות, הוא גם מנהיג, שיש לו תפקיד חברתי חשוב. האווירה שהוא משרה, השיח שהוא מטפח, הדוגמה שהוא נותן – כל אלה הם חלק מחובותיו. לכן, ראש ממשלה אינו יכול לצפות שהציבור יבחן רק את מעשיו ולא את התנהלותו האישית. ומצד אחר, מוטלת חובה גם על הציבור לזכור שיש עיקר ויש טפל. יש גלידת פיסטוק, ויש גרעין איראני.

המפכ"ל רוני אלשיך. צילום: הדס פרוש, פלאש 90

הקושי של הציבור להבין את העיקר – לזהות האם ראש הממשלה התנהל נכון מול הנשיא אובמה, האם ממשלתו משקיעה בתבונה בסלילת כבישים, האם היא נוהגת באחריות בתקציב המדינה – מתעל את תשומת הלב אל הטפל. בקומבינות עם שיפוצניקים, בקטטות עם עובדי משק בית, בקמצנות קטנונית, בכל אלה כולם מבינים. כך הופך השיח על ענייני שוליים לשיח המוביל על מוצלחותו של ראש הממשלה. 
ולא רק שלו. בימים האחרונים נפתח ויכוח בשאלה האם מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך הוא מפכ"ל מוצלח. אלשיך טעה בכמה עניינים הנוגעים להתנהלות הציבורית של המשטרה. והיו עוד כמה טעויות שגרתיות של המשטרה עצמה, שאינן בהכרח נוגעות ישירות אליו, שגם בעטיין הוא חשוף לביקורת. האם כל זה הופך אותו למינוי לא מוצלח? מי יודע. טעויות כולם עושים. גם לאלשיך מותר. ועוד: הוא מונה לפני חצי שנה – זה לא זמן מספיק כדי לבחון את תפקודו של מנהל ארגון גדול. ועוד: אלשיך מונה כדי לשנות את הארגון, ושינוי מזמין התנגדות, והתנגדות מזמינה ביקורת והדלפות של מי שאינם מעוניינים בשינוי.
אך הבעיה העיקרית עם מי שכבר חרץ את דינו של אלשיך נוגעת גם היא לקושי המהותי בהבחנה בין עיקר לטפל. אלשיך מונה כדי לשפר ארגון במשבר. הוא מונה כדי להפוך את משטרת ישראל ליעילה יותר, חזקה יותר וחכמה יותר. מהפך כזה כרוך בתהליך ארוך, מייגע, שפירותיו נקטפים לאחר זמן. הוא כרוך בתהליך שלתקשורת אין סבלנות להבין – וייתכן שאלשיך גם לא מקל עליה להבין אותו. הוא כרוך בתהליך שלציבור אין כלים להבין.
התקשורת כועסת על אלשיך משום שחלק מהפעולות שלו נועדו למדר אותה ממידע ולהקשות עליה לדווח על עבודת המשטרה. הציבור נתפס לסיפורים הטריים על אלשיך משום שהם פשוטים לעיכול: הודעה מבולבלת לתקשורת, הופעה מביכה של שוטרים בבית משפט והתבטאויות מגושמות בנושאים רגישים. אלשיך בהחלט נכשל בכמה פיסטוקים. אך עוצמת הרעש שנלווית לכישלון הזה מעידה יותר עלינו כחברה מאשר עליו כמפכ"ל.