בעוד תשומת הלב נתונה לנאום אשתו של דונלד טראמפ, הוועידה הרפובליקנית הייתה אמורה לאשר את המצע החדש שלה הנוגע לישראל. במצע נדחתה "הדעה המוטעית שישראל היא כובשת", נקבע שארגון ה־BDS "אנטישמי ופועל מטבעו להשמיד את ישראל", ירושלים עוגנה כבירת הנצח שלא תחולק של העם היהודי. והכי חשוב – הרפובליקנים עקפו את ראש ממשלת ישראל מימין, ומחקו את אזכור המדינה הפלסטינית.
בד בבד, לפני כשבוע התחילה לכהן בלונדון ממשלה שהיא אולי הפרו־ציונית ביותר מאז הצהרת בלפור של 1917. את שר החוץ הטרי, בוריס ג'ונסון, אנחנו כבר מכירים ומוקירים מהמאבק שלו ב־BDS. אבל ההפתעה הגדולה היא דווקא ראש הממשלה – תרזה מיי. רק לפני כשנה, ביום העצמאות שלנו, הופיעה מיי בסניף בני עקיבא בלונדון. היא לא חששה להזדהות עם ישראל והקורבנות שהקריבה למען עצמאותה, וקבעה ש"העם היהודי תמיד צריך להגן על עצמו מפני ניסיונות חוזרים ונשנים להשמידו". בעוד עסקני האיחוד האירופי מפיצים רוח רעה כלפינו, ראש הממשלה הבריטית הפיצה תמיכה ועידוד, שמעוררים תקווה גדולה.
מינוי מיי הוא תוצר הברקזיט הבריטי, שכבר החליש את האיחוד האירופי ודילל גם את המגמות המסוכנות שמנשבות באירופה כלפינו. החוצפה של מובילי האיחוד שברה בשנים האחרונות שיאים, עד כדי בנייה בלתי חוקית מתריסה ביו"ש, ומימון פעילות חתרנית בתוך מדינת ישראל. ייתכן שאת סימני החלשת האיחוד האירופי ראינו כבר השבוע, כאשר זה הסתפק בהבעת מחאה בלבד כלפי התיקון החדש של הכנסת לחוק העמותות, תיקון שסוף־סוף מטיל מגבלות על הסוכנים ששתלו עסקני אירופה בתוכנו.
בכלל, האירופים עסוקים עכשיו בעניינים אחרים לחלוטין. פיגוע ההמונים בניס טלטל לא רק את הצרפתים בעוצמה רבה. פיגוע הגרזן האסלאמי ברכבת בגרמניה בין יום שני לשלישי הוסיף מיקוד לגבי הסכנות האמיתיות של היבשת הישנה. במצב הנוכחי, אפילו אם פוליטיקאי אירופי נבזי ימשיך לדחוף את "היוזמה הצרפתית" נגדנו כדי להסיח את הדעת מהעולם האמיתי, זה לא יסתייע לו.
גם על אוהבנו הגדול שמעבר לאוקיינוס, ברק אובמה, עוברים ימים קשים, דווקא בשלהי כהונתו. אובמה תכנן לסייר בעולם להנאתו ולשכתב לעצמו מורשת מוצלחת, אבל המרקחת השגויה שנרקחה תחת ידיו הובילה לסדר יום שונה לגמרי: עימות חברתי פנימי בארצות הברית וטרור אסלאמי שמתפוצץ גם לאמריקאים בפרצוף. וגם אם מתאמצים שלא לכנות אותו בשמו, הכאוס ממקד את תשומת הלב של הבית הלבן במחוזות רחוקים מאיתנו.
אפילו ניסיון ההפיכה וגל הטיהורים בטורקיה גורמים לבית הלבן ולעסקני בריסל כאבי ראש והסחות דעת, שגם יוזמות אנטי־ישראליות לא יוכלו להפיג.
לכל אלו צריך להוסיף את החוסן והעוצמה שמפגינה מדינת ישראל עצמה. במישור הגיאופוליטי - התמיכה הפוטנציאלית של ממשלת בריטניה החדשה מצטרפת לרוח פרו־ ישראלית בארצות הברית, ולחימום היחסים עם מדינות רבות מכל העולם. סין, הודו, מצרים, ולאחרונה – מדינות אפריקה, הן רק דוגמה. לכך מתווספים נתונים מאקרו־כלכליים מצוינים, שמכים את התחזיות ועומדים בניגוד חד למגמה הכלל־עולמית.
בנימין נתניהו היה מוטרד באחרונה דווקא מפגיעתו הרעה של ברק אובמה, בדמדומי כהונתו. לכן הוא חזר לזגזג ולשחק באש עם יוזמות מדיניות מסוכנות. עכשיו הוא יכול להירגע ואולי סוף־סוף לאמץ את המצע של המפלגה הרפובליקנית.