כבוד נשיא המדינה מר יצחק הרצוג היקר, שמעתי את נאומך בטקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל והייתי כחולם. היה זה נאום מזהיר, מרגש, מדויק ומכונן. בנאום היו היגיון ורגש התואמים לצורך השעה הקשה הפוקדת אותנו, ואף כיוונים לפתרון. רובו הגדול של עם ישראל הזדהה איתו מהטעמים הבאים: רוב העם רוצה רפורמה משפטית, כאשר הוויכוח הוא על עוצמת השינוי ועל דרך הביצוע. גם פוליטיקאים משני צדי הקשת הפוליטית נשאו בעבר אמירות לגבי הצורך ברפורמה משפטית.
המצב הנוכחי מאופיין בשמונה קודקודי שבר במסד קיומה של המדינה. לפתחך ניצבת נקודה ארכימדית המאפשרת לך לתקן את הנתיב של המדינה ולמנוע אסון, והיא הדיונים על פשרה בנוגע לרפורמה המשפטית. לטובת הדיון ולמען הלכידות, אתאר את המאפיינים, ללא ציון האשמים.
המאפיין הראשון הוא הלגיטימציה שניתנת על ידי מובילי דעה לסרבנות לשרת ולהתניית הנאמנות למדינה בקבלת תנאים פוליטיים. המאפיין השני הוא איומים בנטישת ישראל. המאפיין הבא הוא רמיזות לשימוש בכוח באם תנאים פוליטיים לא יתקבלו על ידי המדינה, במילים אחרות, איום במלחמת אחים. מאפיין נוסף הוא הכנסת מערכות הביטחון לשיח הפוליטי.
מאפייני המשבר מתעצמים נוכח העובדה שהתקשורת, שאמורה להיות שומר הסף, איבדה את אמון רוב הציבור במדינה כי ברובה היא נתפסת על ידי ציבור גדול כמוטה.
כבמדינות אחרות, גם בישראל יש חוזה בלתי כתוב של “תן וקח” בין המדינה לאזרח. רוב אזרחי המדינה המגיעים לגיל 18 “חותמים” על החוזה הזה בדרכים שונות, כאשר הביטוי המהותי ביותר הוא שבועת החייל בעת קבלת נשק. בשבועה יש אמירה חזקה שלפיה החייל מתחייב לבצע את הוראות הרשויות המוסמכות עד כדי הקרבת חייו.
בתמורה לתרומת האזרח למדינה הוא מקבל מהמדינה תשתיות חינוכיות, תקשורתיות, ביטחוניות, סבסוד של חלק מהכשרתו וחינוכו ועוד. החוזה הוא בסיס קיומה של המדינה, ובלעדיה ייפול עם.לצערי, החוזה הזה מתרופף כעת בנימוקים מורכבים ובפילוסופיה בגרוש. אין שום הצדקה לרפיון בחוזה.
כבוד הנשיא, לאחר ששמעתי את נאומך וגם קודם לכן מתוך היכרותי אותך, אני חושב שזו שעתך הגדולה. זו השעה לאתגר את שמונת המאפיינים שציינתי ולגבור עליהם. אני מבקש ממך, כבוד הנשיא, לא לעצור לרגע במאמציך להביא לפשרה במשא ומתן על הרפורמה המשפטית ולא לחדול עד שהאתגרים יוכרעו. מתוך מודעות למורכבות המשימה, ובכלל זה הימצאות גורמים פוליטיים בצוות המשא ומתן שאינם רוצים בפתרון, אני מציע לך להגיע להסכמה מספקת שתאפשר פשרה ראויה, ואפילו לא כל המרכיבים הרלוונטיים יסכימו על כך. אז תצטרך לעשות בחירה קשה ומנהיגותית, שכן בהיעדר פתרון יש סיכוי לאסון לאומי.
הכותב הוא חבר עמותת מבטחי – פורום מפקדים לאומי ומחבר הספר “ספינת התלאות"