אחרי 11 שנים של מלחמת אזרחים שבמהלכן טבח הנשיא בשאר אל־אסד בעמו, הרג מאות אלפי ילדים ונשים מאזרחיו ושלח אל מחוץ לארצו מיליונים של פליטים, שלא יודעים מה יהיה גורלם, חוזר אסד אל הליגה הערבית דרך הדלת הראשית, שנפתחה לפניו לרווחה.
בישיבה סגורה החליטו שרי החוץ הערבים בקהיר שסוריה תתפוס מחדש את המושב שלה בליגה, והנשיא האכזר יוכל להשתתף בפסגה הערבית שתיערך ב־19 במאי בסעודיה. “צביעות”, אמרנו. “בושה”, ציינו. אלה נפלאות המזרח התיכון שההיגיון היחיד שבו הוא שאין בו היגיון. הרוח החיה בשובה של סוריה לליגה הערבית היא סעודיה ויורש העצר מוחמד בן סלמן, שלימד את ארצות הברית של ביידן שיעור בדיפלומטיה אזורית. בן סלמן ערבב את כל הקלפים והשאיר אותנו, ישראל, עם הרבה נעלמים, ועם קשר רופף בין הנשיא ביידן לראש הממשלה נתניהו.
סעודיה התקרבה לאיראן; סעודיה משוחחת עם חיזבאללה על בחירת נשיא חדש בלבנון; היא התקרבה לסוריה ופעלה לפייס בינה ובין שאר העולם הערבי. מצרים וירדן מנהלות דו־שיח עם איראן, אשר השלימה את כיתורה של ישראל על ידי חיזבאללה, חמאס, האיראנים בסוריה והג’יהאד באיו”ש. סעודיה ביקשה מסוריה לצמצם את הנוכחות האיראנית על אדמתה, אבל דמשק תוביל בליגה הערבית את הקו הקשה כלפינו. איך שלא מסתכלים על זה, המצב החדש המתהווה יצמצם מאוד את יכולתה של ישראל להמשיך להשתלב במרחב המזרח־תיכוני. במצב הזה יש לשבת על המדוכה, לבחון לעומק את השינויים המתהווים ולקבוע מדיניות שתשמר את האינטרסים של ישראל באזור.