נראה שחוץ מלעלות להר הבית ולעורר פרובוקציות, שום דבר לא מעניין את השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, ושום דבר אחר לא מקבל טיפול. מניין הנרצחים במדינה עולה כמעט מדי יום, והשר - שהבטיח לאזרחי ישראל ביטחון אישי, מיגור הטרור החקלאי וטיפול באלימות במשפחה - נאלם דום.
אלימות קשה כלפי נשים הפכה למציאות שגרתית, כמעט יומיומית, במדינה. סטטיסטית, כל יומיים, ואף פחות מכך, נרצח אדם במדינה. בממוצע נרצחות 20 נשים מדי שנה על רקע מגדרי, ואשתקד מספרן הגיע ל־24. יותר מ־200 אלף נשים בישראל נפגעות מאלימות מדי שנה, ורק רבע מהן מדווחות לרשויות.
הנתונים משקפים את המצב האקוטי שבו החברה נמצאת, ואת האיום הקיומי המרחף מעל ראשן של חלק מהנשים. חרף זאת הצליחה הממשלה, ברוב זעום של 54 מול 53, להפיל לאחרונה את הצעת חוק האיזוק האלקטרוני של גדעון סער. לטענת בן גביר, יש להמתין להרשעה מוקדמת במקרה של אלימות במשפחה, טרם האיזוק, כדי שלא לאזוק "סתם" חף מפשע. לעתים, גם במקרי רצח אכזריים ביותר, לא היו לתוקפים הרשעות קודמות. הפלת החוק הפילה גם את התקווה למיגור האלימות במשפחה והפילה גם את האמון שניתן בממשלה הזו שתילחם נגד האלימות בחברה ונגד מספר הרציחות שעולה כאמור בעקומה חדה יום אחרי יום בלי לעצור.
כשנכנס למשרד לביטחון לאומי, הבטיח השר למגר את האלימות בחברה. היכן האיש שפתח לשכה מאולתרת בשייח' ג'ראח כי "פוגעים פה ביהודים" והגיע לכל אירוע בקולות תרועה כדי "שאף ילד יהודי לא ייפגע"? למה הוא לא מגיע לאולפנים לדבר על הסוגיה הקשה הזו, להעלות אותה על סדר היום הציבורי ולטפל בה? מדוע השר לא מגיע למשפחות של נרצחות וליתומים שלהן? איפה הוא? למה הוא לא זועק את זעקתן?
השר לביטחון לאומי חייב לשנות גישה ולהבין שהציבור במדינה משווע לביטחון לאומי, ותפקידו הוא לטפל בזה. יש לפעול להציל את הקורבן הבא של רצח בתוך המשפחה. המהלך טמון ביוזמה מחודשת להעברת חוק האיזוק, בהחרפת הענישה, בהסברה משמעותית ובאופן כללי בפעילות משמעותית מצד השר לטיפול בנושא.