משחר הציונות, תרומתה של יהדות התפוצות להקמתה, לקיומה ולחוסנה של מדינת ישראל הייתה ונותרה משמעותית ביותר. בתחילת דרכה של המדינה זה בא לידי ביטוי בנדבנות רחבת היקף, בהתנדבות לשרת בצבא המתגבש ובתרומות זמן וקשרים, במטרה לשווק את המדינה הטרייה לציבורים הזרים בעולם, ובעיקר למקבלי ההחלטות במדינות השונות. זאת, כדי לתמוך בהחלטות גלובליות הרות גורל בעבור המדינה, למנוע החלטות מזיקות לישראל, להגדיל את הסיוע הכלכלי שמעניקות לה ארצות שונות, ולקדם הבנה ואמפתיה לנרטיב הציוני.

כך, במקביל, גם נולדה לה - באופן בלתי רשמי ובלתי מחייב - ישות חדשה, ללא גבולות ברורים, ללא תשתית פיזית וללא מנהיגות ברורה והיא "העמיות היהודית" (Jewish Peoplehood). מדובר בישות אמורפית, שמעולם לא הוגדרה באופן מדויק, הטומנת בחובה את יהדות התפוצות על גווניה השונים מחד, והיהודים שחיים במדינת ישראל, על השבטים השונים שבהם, מאידך. מדובר למעשה בקולקטיב שמי שנמנה עמו מתאפיין בגוונים שונים, בתרבויות שונות ובמנהגים שונים מאוד, אך בה בעת חולק מכנה משותף אחד - הזהות היהודית, בין שזו דתית ובין שזו חילונית, מובהקת או מוצנעת.

לאורך השנים, נראה שהקשר בין היהודים החיים בישראל ואלה המפוזרים ברחבי העולם נשמר במידה לא מבוטלת. ארגונים יהודיים בעולם ממשיכים לתרום כלכלית ורעיונית לארגונים ולמיזמים שונים במדינת ישראל. משלחות רבות של יהודים מהעולם מבקרות תדירות במדינה. בני נוער מגיעים לישראל להשתתף במחנות קיץ ו/או ליטול חלק בתוכניות שונות כדי לחוות את החוויה הישראלית. חלקם אף לומד במסגרות חינוך יהודיות בתפוצות ומשמר את הקשר עם ישראל ועם הזהות היהודית באופן שוטף.

תנועות החרם בהיכון

אולם נראה שההשפעה והתרומה המשמעותיות של קהילות יהודיות בעולם על מדינת ישראל, בעיקר מכוח השפעתם על מקבלי ההחלטות באותן המדינות, נעלמת לעתים תכופות מדי מעיני הציבור הישראלי הרחב, ובתוך כך גם מעיניהם של מקבלי ההחלטות בישראל. נבחרי ציבור רבים בישראל נוטים לבודד את הזרמים השונים ביהדות שאליהם משתייך רוב יהדות צפון אמריקה, ובכלל זה הזרם הקונסרבטיבי והרפורמי. מחלוקות רבות סביב היכולת להתפלל ללא הפרדה בכותל וסוגיות נוספות אינן מפסיקות להעיב על מרקם היחסים הכל כך חשוב הזה ולהרחיק יהודים מהעולם ממדינת ישראל.

אין ספק שהסוכנות היהודית וגופים מדינתיים ומדינתיים־למחצה נוספים תורמים תרומה משמעותית ביותר לחיזוק ולהידוק הקשר עם הקהילות היהודיות בתפוצות. ועדיין, מרבית הנוער כיום בישראל איננו מכיר די את הערך המוסף והפוטנציאל הגלום בחתירה משותפת של יהדות העולם והיהודים בישראל לטובת אותה "עמיות יהודית". הנושא אינו נלמד במערכת החינוך הישראלית כמקצוע חובה, ועובדה זו מייצרת ואקום תודעתי וחינוכי, שלו השלכות אסטרטגיות לטווח ארוך על הפער שנפער בין הדור הצעיר בישראל ובתפוצות.

במקביל, תנועות הדה־לגיטימציה של ישראל בעולם (BDS) והאנטישמיות הגואה בקצב מבהיל גורמות ליהודים לא מעטים להצניע את יהדותם במקומות ציבוריים רבים ברחבי העולם - ובעיקר בקמפוסים מערביים.

חלקם אינם חשים רצון או צורך להשתייך לקהילה היהודית ולמוסדותיה הרשמיים, שכן על פי רוב החברות הזו מצריכה השקעה כספית לא מבוטלת. כך, למשל, מרבית בתי הספר היהודיים בעולם הם פרטיים, והלמידה בהם עולה סכומי כסף שלא כל יהודי יכול להרשות אותם לעצמו.
בנוסף, בולטת היעדרותם של בתי ספר יהודיים שאינם דתיים, כמו למשל תיכון הרצליה בקייפטאון שבו למדתי, שהצביון שלו ציוני, אך לא דתי. יהודים דתיים מתקבלים לשורותיו באהבה ויש מקום להוביל אורח חיים דתי במסגרתו, אולם אין זה נדרש כתנאי מכלל התלמידים. במרבית הקהילות, הבחירה היא בין בית ספר יהודי בעל אופי דתי לבית ספר ציבורי שאין בינו לבין הזהות היהודית/הציונית ולא כלום.

כך, יהודי שחי בחברה חילונית בגולה ואינו לומד בבית ספר יהודי, יתקשה לשמר את הזיקה שלו לציונות ובתוך כך למדינת ישראל. כל "אובדן" שכזה הוא אובדן של נכס אסטרטגי פוטנציאלי ל"עמיות היהודית" ולמדינת ישראל. יש בכך כדי לפגוע בלכידות העדינה שקיימת בין היהודים באשר הם, ולכרסם בחוסן של העם היהודי בכללותו.

למדינת ישראל אינטרס מובהק לתקצב חינוך לזהות יהודית וציונית בתפוצות, בלא תשלום או בתשלום סמלי, כדי לשלב את נושא הקשר בין יהדות התפוצות לבין ישראל במערכת החינוך הישראלית באופן אינהרנטי ובלתי מעורער. זאת, מעט בדומה לאופן שבו מממנת צרפת את ייצוא התרבות הצרפתית ברחבי העולם, באמצעות תרבות, לימודי השפה ועוד.

השוני רק מוסיף

המפגש הבלתי אמצעי בין צעירים יהודים ישראלים לבין צעירים יהודים בתפוצות חייב להיות חלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים של כל תלמיד יהודי במדינת ישראל, שכן מדובר ביצירת תשתית בלתי מעורערת שאבני היסוד שלה הן שותפות גורל וחיזוק המכנה המשותף הבסיסי שקיים בין כל היהודים בעולם. זאת, חרף השוני, המחלוקות, התרבות השונה והמנהגים של קהילות יהודיות שונות ברחבי העולם. אם נביט שוב בפרנקופונים כנקודת ייחוס, ניכר שקיים שוני תרבותי ורעיוני בין דוברי צרפתית בפריז לבין פרנקופונים במונטריאול ו/או במרכז אפריקה למשל. גם בקרב קהילות יהודיות שונות - השוני מוסיף ואינו בהכרח גורע.

דווקא בזמן שחלק ניכר מממשלת ישראל ומחברי הכנסת הישראלים נמצאים בניו יורק, ושר התפוצות עמיחי שיקלי מכריז על כוונתו להקצות סכומי כסף לא מבוטלים למאבק החשוב בתנועות הדה־לגיטימציה בקמפוסים בארה"ב, הרי שחשוב לעצור לרגע ולהבין שלפני הכל, אנו עלולים לאבד את אבני היסוד של אותה עמיות יהודית. עלינו לעצור ולהדק תחילה את הדבק הזהותי בין יהודים באשר הם בתפוצות ובישראל, במטרה להיות איתנים יותר יחד אל מול האתגרים. עלינו לדאוג שלא "לאבד" חיילים בקרב על הזהות הזו ובמאבק הצודק והחשוב נגד האנטישמיות הנוראית שמרימה את ראשה מכל עבר.

הכותבת היא ח"כית לשעבר מטעם כחול לבן, ומכהנת כיו"ר פורום הנשים בקונגרס היהודי העולמי
[email protected]