אם נניח בצד את שלל הטענות המועלות בדיון הציבורי בנושא עילת הסבירות, נוכל לזקק שתי אמיתות מרכזיות: האחת, שהניסיון של הקואליציה להגביל את השימוש בעילת הסבירות מהווה חלק מרכזי מניסיונה לצבור כוח בלתי מוגבל.
והשנייה, שעילת הסבירות שייכת לאזרח בניסיונו להגן על זכויותיו מול הממשל. העילה אינה “רכוש” של בג”ץ, של הממשלה, הקואליציה, האופוזיציה או הנשיא, ולכן אין להם את הזכות לקחת אותה מהאזרח.
אחד מעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הוא מניעת צבירת כוח רב מדי בידי גורם שלטוני בודד, וקיומם של בלמים ואיזונים. הממשל אינו יכול להיות חזק מדי ביחסיו עם האזרח.
בדמוקרטיות איתנות יותר מזו הישראלית, עומדים לרשות האזרח סדרה של מנגנוני הגנה מול השלטון: חוקה, מגילת זכויות אזרח, הפרדה אמיתית בין הרשות המחוקקת ובין הרשות המבצעת, ושכבת ממשל אזורי בנוסף לממשל המרכזי. כל אלה לא קיימים בדמוקרטיה השברירית של ישראל, ומנגנון ההגנה היחיד העומד עדיין לרשות האזרח מול השלטון הוא מערכת המשפט.
אך מהלכי הממשלה חותרים תחת הבלמים הבודדים העומדים לרשות האזרח מפני כוח שלטוני בלתי מרוסן, וזאת הן בניסיון הממשלה להשתלט על מערכת המשפט והן בניסיון לצמצם את הביקורת השיפוטית על צעדי הממשלה, ובראשו ביטול עילת הסבירות.
בהיעדר חוקה ומגילת זכויות המפרטות את זכויות האזרח ואת מגבלות הכוח של הממשל, האזרח הישראלי מתקשה להצביע על עילה ספציפית מול הממשל – כמו למשל פגיעה בשוויון ובמידתיות, שקילת שיקולים זרים, מינויים שבעליל אינם לגיטימיים או התקשרויות עסקיות בין אנשי השלטון ובין מקורביהם – וכל שנותר לאזרח הוא כבשת הרש של עילת הסבירות.
מי שהיה באמת מעוניין לשפר את מערכת המשפט הישראלית, היה חייב תחילה לחוקק חוקה ומגילת זכויות אזרח המעגנות את ארגז הכלים המשפטיים המאפשרים לאזרח להתגונן מול הממשל, ולאחריהן, אולי, לבחון מחדש את נחיצות עילת הסבירות.
אך הניסיון ליטול מהאזרח את עילת הסבירות, מבלי להחליפה תחילה בעילות אחרות המעוגנות בדרך כלל בחוקות ובמגילות זכויות אזרח, חושף את הכוונה האמיתית של הממשלה – רצונה לצבור כוח שלטוני מוחלט, שאינו כפוף לבלמים ואיזונים.
הממשלה הנוכחית היא הראשונה בהיסטוריה הישראלית המנסה להשתלט על כל המנגנונים הממלכתיים, שנועדו לספק בלמים ואיזונים. לאחר שנתניהו הצליח בקדנציה קודמת לחסל הלכה למעשה את מוסד מבקר המדינה, כעת הוא ושותפיו חותרים להשתלט על השופטים, היועצים המשפטיים, המשטרה, בנק ישראל, תאגיד השידור ושומרי הסף.
אם יממש את תוכניותיו, כוחו יהיה בלתי מוגבל. כל רשויות המדינה יישלטו בידי אותם אינדיבידואלים. לאזרח לא ייוותר למי לפנות, ובאיזו עילה להתגונן.
ניסיונות הממשלה לצבור כוח שלטוני מוחלט, ולשלול מהאזרח את העילות שבאמצעותן הוא יכול להתגונן מפני השלטון, מהווים הפרה של החוזה בין האזרח למדינה, אינם חוקתיים ואינם לגיטימיים. ניסיונות אלה מקימים לאזרחים את הזכות לסרב לשתף פעולה עם השלטון.