"טובי בנינו", כך עדיין יש המכנים את אלה שמאיימים בסרבנות בשל התקדמות הרפורמה המשפטית. הגיע הזמן לדבר על הסרבנות, הסרבנים והמשמעות האמיתית של מהלך חמור זה, מבלי לגלוש לפאתוס חלול או לדמגוגיה נבובה. כולי תקווה שמוסכם על כולם העיקרון הבסיסי ביותר במדינת חוק - אדם שעבר על החוק חייב לשלם את המחיר כפי שהחוק קובע. טיעונים נוסח 'מדובר בלוחמי יום-כיפור', או 'מדובר בלוחמים מיחידות מיוחדות' או 'מדובר במתנדבים' הם במקרה הטוב טיעונים לעונש. אדם שעבר על החוק הוא אדם שעבר על החוק שחייב להיות מטופל בהתאם. 

משאמרנו זאת בואו נדבר על הסרבנים הפוטנציאליים. טייסים, לוחמי סייבר ולוחמי המ"מ. ההיתממות שלהם כאילו הם לא מסרבנים, אלא בסך הכל לא מתנדבים היא פגיעה באינטליגנציה ומשחק ילדותי בטרמינולוגיה. כי זאת יש לדעת, טייס/לוחם מ"מ/לוחם סייבר שמפסיק 'להתנדב'' נגרע מהשבצ"ק (שיבוץ קרבי) של יחידתו. לא מדובר בעונש אלא בניהול נכון של כוח אדם. יחידות חוד שכאלה חייבות לדעת שיש להן את כוח האדם המספיק כדי שהיחידה תוכל למלא את משימותיה. ולכן, אם חייל/קצין מחליט לא להתנדב, מפקד היחידה חייב לגרוע אותו מהסד"כ (סדר כוחות) של יחידתו כדי לא לפגוע במילוי המשימות שמוטלות על יחידתו. אך מעבר לחישובים של ניהול כוח אדם, מפקדי הצבא חייבים להבין שטיפול לא נכון בסרבנות עלול לגרום להתרחבות התופעה ולהרס יחידות שלמות. מפקדי הצבא אמונים על הכנת הצבא להילחם ולנצח במלחמה, אם מתעוררת תופעה שפוגעת בהכנת היחידות למוכנות לקראת יום הדין, חובתם של מפקדי הצבא לטפל בגורמים המפריעים. הטיפול חייב להיות מהיר, חד משמעי ונטול חמלה. 

ולכן, כדאי להפסיק להיתמם. לא מדובר על אי התנדבות, אלא על סרבנות. טייס שמחליט לא להתייצב לטיסה השבועית שלו שנועדה לשמר את כשירותו והכל מסיבות פוליטיות, היא החלטה פוליטית שמשמעותה סרבנות. על מפקדי היחידות לקרוא לאותם סרבנים לתת להם הזדמנות לחזור בהם, אך אם אותו חייל עומד על דעתו יש ללחוץ את ידו ולשחרר אותו משירותו הצבאי. אסור גם לתת לו אפשרות לחזור לשרת אחרי שירגיש שלם עם עצמו מבחינה ערכית לחזור לשרת. ולמה? כיוון ששירות בצה"ל אינו תוכנית כבקשתך. צה"ל לא יכול לסמוך יותר על חייל או קצין שסירב פעם אחת. מי יתקע לידיו שאותו חייל שהחליט לעשות דין לעצמו לא יסרב אם למשל התקציב לא מוציא חן בעיניו או שעון הקיץ ארוך מדי לטענו. מבחינת המערכת הצבאית הגישה צריכה להיות מחמירה מאוד - פעם סרבן, זה פעם אחת יותר מדי. 

אבל את הציבור הישראלי פחות מעניינים השמות והפרצופים של הסרבנים, מדאיג אותם יותר פוטנציאל הפגיעה בביטחון המדינה. חברות וחברים, זה לא משחק. האויבים שלנו מתבוננים בתופעת הסרבנות הפוטנציאלית ולא מאמינים שמישהו עושה עבורם את העבודה. 'קיר הברזל' שבנינו כולנו ביחד במהלך שבעת העשורים האחרונים עלול להיסדק. המים יתחילו לחדור דרך הסדקים ואז זה רק שאלה של זמן עד שהשיטפון יגרוף את כולנו, כולל אתכם סרבנים יקרים. מעולם בכל תולדות המדינה לא קמו מנהיגים בולטים – ראשי ממשלה בעבר, רמטכ"לים במילואים, קצינים בכירים בדימוס וממש דחפו לסרבנות. כמובן הם לא עשו את זה בצורה ישירה, הם מתוחכמים דיו כדי להבין שזה יתקל בהתנגדות ציבורית, ולכן בתחילה הם קראו למרי אזרחי. לאחר מכן הם עודדו הוצאת כספים מהארץ. ומאוחר יותר קראו לחסימות כבישים מאסיביות. גניבת אנדרטאות. שריפת צווי גיוס. הדלקת מדורות על כביש איילון, ורדיפה אובססיבית אחרי נבחרי ציבור, והוצאת דיבה על המדינה בקרב יהדות העולם. ואז, אחרי שהקרקע מבעבעת, הם הוציאו את 'נשק יום הדין'. איום בסרבנות. הפקרות שכזו מעולם לא נחזתה בארצנו. 

לצערי הרב, הרמטכ"ל, הרצי הלוי, לא הבין במשך תקופה ארוכה מדי את גודל האיום. במקום לקום ולהכריז בצורה חד משמעית שכל סרבנות תתקל ביד ברזל מצד הצבא הוא ניסה להכיל את האיומים. ומנהיגי ומובילי המחאה פירשו את תגובתו הנרפה כסימן שלא יקרה להם כלום. ובסוג של 'כיבוש זוחל' הסרבנות הפכה לנוכחת בחיינו. פתאום טייסים בטייסות, ולוחמים ביחידות מיוחדות החלו לדבר על סרבנות כאילו מדובר בנושא לגיטימי. מדובר בטירוף מערכות בקנה מידה היסטורי. 

כדאי מאוד שכל אותם מפלרטטים עם הסרבנות יבינו שהם לא פוגעים רק במדינה. הם לא מזיקים רק לדמוקרטיה הם פוגעים בעצמם. בבני משפחותיהם. בסרבנותם, במידה ואכן יממשו את האיום, הם מסכנים את היקרים להם מכל. אם תובנה זו לא תגרום להם להתעורר ולהבין שסרבנות היא מחוץ לתחום, אזי החוק והצבא יהיו חייבים לטפל בכל אחד מאותם סרבנים ביד ברזל כדי להתריע סרבנים פוטנציאלים עתידיים. אסור שתהיה סבלנות כלפי גורמים שפוגעים בביטחון המדינה. ואגב, לא אני קבעתי שמדובר בפגיעה בביטחון המדינה, היה זה שר הביטחון יואב גלנט, מי שהמוחים הפגינו כדי שיישאר בתפקידו שאמר זאת בימים האחרונים. עדיין לא מאוחר. עוד יש זמן להוריד את הסרבנות מהשולחן. כל מי שהמדינה יקרה לליבו. כל מי שמאמין בערכים ציוניים וכל מי שמבקש להגן על משפחתו חייב להילחם בכל הכוח נגד הסרבנות, נגד הסרבנים ונגד המעודדים לסרבנות.    

הכותב הוא הקונסול הכללי של ישראל בדרום-מערב ארה"ב ויועץ ראש הממשלה נתניהו, לשעבר