1
עילת הסבירות הינה אחת מהעילות בתחום המשפט הציבורי, והיא מאפשרת לבתי משפט להפעיל ביקורת שיפוטית כדי לפסול החלטה של רשות מנהלית. החל משנות ה־80 הורחבה עילת הסבירות על ידי בית המשפט העליון כחלק מהתגברות האקטיביזם השיפוטי.
השימוש של מערכת המשפט בעילת הסבירות מלווה את מדינת ישראל לאורך שנים, והרחבתה לתחומי עניין נוספים הייתה לאורך שנים נושא למחלוקת קשה בין מומחי המשפט הרבה לפני שזה הפך לעוד סלע במאבק בין ימין לבין שמאל.
חגיגות חברי הכנסת מהימין, וקריאות האבל מצד עמיתיהם מהשמאל ומהמרכז, עם היוודע תוצאות ההצבעה בקריאה ראשונה השבוע, אינן עולות בקנה אחד עם המציאות האמיתית שאותה הם מכירים טוב יותר מכל מפגין ובכיין באשר הוא. כל עוד מבנה מערכת המשפט והרכב השופטים בכלל הערכאות הינו כפי שהוא כיום, אין שום משמעות לתיקון שבוצע - וההוכחה לכך הגיעה מהר מהצפוי.
שעות לפני הדיון וההצבעה על צמצום עילת הסבירות, התבצע ניסיון של חבורת פורעי חוק לחדור למליאת הכנסת. תגובתם המהירה ונטולת הכפפות של אנשי משמר הכנסת היא שבלמה את המהלך. את בקשת המשטרה למעצר בית ולמתן צווי הרחקה לפורעים דחה בית המשפט בנימוק "חוסר מידתיות". סבירות אאוט, מידתיות אין, וזה למעשה כל הסיפור על רגל אחת.
לא משנה מהו החוק שיחוקק או מהי העילה שתצומצם, ישנו מאגר אינסופי של מונחים משפטיים, ובכל אחד מהם ניתן לעשות שימוש בעת הצורך או לפי דרישה. את זה יודעים החבר'ה בימין, אבל אין להם בעיה לזרות חול בעיני תומכיהם. את זה גם יודעים החבר'ה משמאל, אבל הכל כשר להיות מוקרב על מזבח הפוזיציה, גם במחיר שריפת המדינה והרס הכלכלה.
2
פיטורי היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה אינם על הפרק, לא משנה כמה ידרשו זאת שרי הימין בכלל והליכוד בפרט. כל עוד זה תלוי בראש הממשלה, היא תישאר בתפקידה. דורשי הדחתה בוחרים באופן מודע לטמון את ראשם בחול ולהתעלם מהעובדה שבנימין נתניהו רואה בה את הנס הפרטי שלו, ותפילתו היומית היא שלא ייגמר לעולם.
לאורך שנים היו מי שבחרו להאשים את השר לשעבר משה כחלון בעמידה לימין מערכת המשפט גם כשזו פגעה בערכי הימין והמסורת, אך האמת ראוי שתיאמר: נתניהו היה זה שהוביל את הקו והיווה חומת אש שהגנה על מערכת המשפט ועל האקטיביזם השיפוטי, והעיד על כך הנשיא אהרן ברק יותר מפעם אחת.
ממשלה המורכבת ממפלגות שמימין לימין וממפלגות חרדיות היא הסיוט הגדול ביותר של נתניהו, ובזמן שהקולות הבולטים בתוך מפלגתו הם של אלו הדורשים מדיניות ימנית גם מול מערכת המשפט, הסיוט מתעצם. יריב לוין ודודי אמסלם, שמובילים את הקו התקיף נגד היועמ"שית, מכירים את נתניהו כמו את כף ידם. הם מכירים את נבכי נפשו ואת תפיסת עולמו הליברלית לאורך שנים, ועם זה הם צריכים להתמודד.
צמד העצמאים הללו מבעיר לו את הבית בנאומיהם בכנסת ומחוצה לה, בראיונות מיליטנטיים בכלי התקשורת ובתדרוכים בלתי פוסקים, ולו אין תשובה לספק. משכך, רק יועמ"שית לעומתית למדיניות הממשלה מורידה מנתניהו את מפלס הלחץ, ומשחררת אותו מעשייה ימנית אמיתית. היא הדמות שאותה יאשים בכבילת ידיו ובבלימת כל צעד לתיקון מערכת החוק והמשפט, והוא לא הולך לוותר עליה.
3
זכות ההפגנה מהווה חלק חשוב בחופש הביטוי. למשטר דמוקרטי אסור למנוע קיום הפגנות ולהגביל אותן. פגיעה בזכות זו היא פגיעה בזכויות אדם, ועל זה אין ויכוח. ההפגנות שהחלו בעקבות חקיקת הרפורמה המשפטית, לא נעצרו גם לאחר מותה וקבורתה, המסע האנרכיסטי של פריבילגים מבוססים, הממומן על ידי בעלי אינטרסים מהמגזר העסקי ושזכה לשת"פ מלא של לשעברים כושלים ומתוסכלים מהשירות הציבורי, נובע מחוסר רצונם לקבל את תוצאות הבחירות.
אין אף קבוצת אוכלוסייה בחברה הישראלית שהייתה משבשת את חיי האזרחים באלימות ובאגרסיביות והייתה יוצאת מזה כל כך בזול. לא קרה בעבר ולא יקרה בעתיד. שילוב כוחות של כלי תקשורת חזקים עם בעלי הון ועם אנשי צבא ומשטרה יצרו כאן עם בתוך עם, עם שהוא חסין בפני החוק ושהכל מותר לו.
כישלון ניהול האירוע האזרחי החמור הזה רשום על שמה של היועצת המשפטית לממשלה. חוסר יציבותה המשפטית ואי־קבלת החלטות סבירות הם שיצרו את הכאוס המוחלט השורר במדינה. כישלונה מחזק את אמירתו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אשר גרוניס, בדבר אי־כשירותה ואי־התאמתה לתפקיד, ומהווה תמרור אזהרה בוהק ליום שבו מינוי יועץ חדש יעמוד על הפרק.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי, לשעבר יועצו של יו"ר ש"ס אריה דרעי
[email protected]