דמוקרטיה היא שלטון על פי רצון העם. כיצד יודעים מהו רצונו של העם? במדינות דמוקרטיות נהוגים לשם כך שני כלים עיקריים: בחירות חופשיות לשלטון ומשאל עם. לנוכח המתרחש אצלנו בחודשים האחרונים, ניתן לשאול אם די באמצעים אלה כדי לדעת תמיד רצון העם מהו.
מדע הטיפשות: בישראל קיים ליקוי בהבנת התוכן המעשי של הכלל הבסיסי לחיים משותפים | דעה
בישראל אמנם קיימת דמוקרטיה, אך נראה כי הפוליטיקאים עובדים בעיקר לעצמם | דעה
משאלי עם ניתן לקיים על פי חוק בישראל רק על סוגיה אחת: ויתור על שטח הנמצא בריבונות ישראלית. התחום הצר כל כך של הגדרת הנסיבות המאפשרות עריכת משאל עם מעיד על חשש של השלטון מהצגת שאלה ישירה לעם, אם מתוך שאינו רוצה לשמוע שדעתו של העם שונה משלו, ואם מתוך שאינו חושב שהעם ניחן ביכולת ההבנה המתאימה להכרעה בסוגיות גורליות. מוזר הדבר, שכן אם העם כשיר דיו כדי לבחור מי יוביל אותו להתמודדות עם משברים לאומיים ואפילו מלחמה, נראה מעט מזלזל לייחס לו חוסר תבונה מספקת לצורך הכרעה בסוגיות עקרוניות כל כך.
היות שהבחירות נערכות בשגרה בכל ארבע שנים, צפוי שתעלינה במהלך תקופת כהונה של כנסת ושל ממשלה סוגיות חדשות שלא הוצגו לעם לפני מערכת הבחירות. בדרך כלל הממשלה והקואליציה בכנסת רשאיות להכריע בהן במסגרת המנדט, ההסמכה, שקיבלו בבחירות לנהל את ענייני המדינה.
יוצאות מכלל זה הן השאלות העקרוניות הנוגעות למבנה המשטר ולזהותה של המדינה, שבהן אין לדון ללא דיון ציבורי עמוק ומקיף ואין להכריע בהן על חודו של קול בכנסת. סוגיות אלה אמורות למצוא את פתרונן על פי הוראות חוקה, או בישראל על פי חוק יסוד, שהם בשלב זה הפרקים של החוקה העתידית.
סוגיה שאין לה פתרון או הכוונה בשני מקורות אלה חייבים להעמידה לפתחו של העם. יש מדינות שבהן הממשלה מתפטרת כדי לחזור לציבור ולבקש את אמונו והסמכתו לדרך החדשה. אין לשלטון סמכות להכריע בסוגיה שכזו, ומשהוא מנסה לעשות זאת, הוא פועל בחוסר סמכות מהותית.
דינו של מעשה שלטוני שנעשה בחוסר סמכות הוא בטלות. בשפת המחאה נגד הרפורמה המשפטית, זוהי הפרת החוזה הדמוקרטי שיש בין העם ובין הממשלה. במצב שנוצר בישראל אנו עדים לניסיון של השלטון לבצע שינוי משטרי בחסות החוק, אך ללא אישור העם ובאופן המנוגד לרצונו. הרפורמה המוצעת כלל לא הוצגה לציבור במערכת הבחירות ומשכך, תוצאותיהן של הבחירות אינן מעידות על תמיכה ברפורמה.
המהלך שמבקש הרוב הקואליציוני בכנסת לבצע הוא מהלך לא חוקתי ואנטי־דמוקרטי, בהיותו סותר במפורש את רצון העם. גם רוב בכנסת לא יוכל להכשיר מהלך כזה. זהו המצב המוליד את המחאה העממית הנרחבת נגד הרפורמה. המדינה איננה של הממשלה, אלא של העם. ממשלה המעוותת את רצון העם מאבדת את הלגיטימציה המוסרית והחוקתית שלה.
שני פתרונות
מה אם כך יכול העם לעשות במצב שבו סוטה השלטון מדרך המלך ופועל בניגוד לרצונו? מול משבר חוקתי כזה יש לחזור אל המסמך המייסד, אל מגילת העצמאות ולעשות כמצוותה: "אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט... ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על ידי האסיפה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ־1 באוקטובר 1948".
יש אפוא לכנס אסיפה מכוננת שתייצג את כל רובדי הציבור. האסיפה המכוננת תגבש חוקה. החוקה תאושר על ידי הציבור במשאל עם. על פי החוקה, ייערכו הבחירות למוסדות השלטון. עד למועד הקמת מוסדות השלטון מכוח החוקה שתיקבע, תיפסק לאלתר כל החקיקה בכנסת שעניינה סדרי השלטון והמשפט בישראל. איך גורמים לתהליך כזה לקרות? זהו מהלך שראוי שיתקיים בהסכמה רחבה, אך בהיעדרה ובהתבסס על מגילת העצמאות, יש לפנות לבג"ץ כדי שיצהיר על הצורך לקיים את התהליך המתואר.
החיסרון העיקרי הוא בכך שאין זה פתרון פשוט והוא יארך זמן ממושך. ייתכן כי אין מנוס מכך, אף שמדובר במעין אתחול של מבנה המשטר הישראלי, שכן הימנעות מביצוע המהלך בזמנו מתנפץ לנו כעת בפנים ומאיים לפורר את המדינה.
פתרון אחר, פשוט יותר ופחות מרחיק לכת, נוגע לרפורמה המשפטית בלבד. היא תועמד למשאל עם שיכריע מהו רצון העם בנושא זה. משאל העם יתבצע על בסיס עבודת ההכנה שעשה המומחה למשפט וחברה פרופ' גד ברזילי ז"ל במיזם "משאלת העם".
חוק יסוד "משאל עם" יתוקן, ואפילו בהוראת שעה לעניין זה בלבד. אם הממשלה תסרב למהלך, יוכל בג"ץ לחייב אותה לבצעו, כדי להציל את הדמוקרטיה הישראלית מהתאבדות. במשבר חוקתי ולאומי שכזה יש לפנות גם לפתרונות לא שגרתיים כדי למנוע מלחמת אחים.
בשבוע שבו חל ט' באב, מבחננו ההיסטורי הוא אם למדנו ממנו את השיעור הגורלי: אם נילחם בינינו – ינצחו אויבינו.
הכותב הוא מנהל המרכז לקידום ההגינות בישראל