גיבוש מושכל של הסכם בין ישראל וסעודיה שולל זחיחות דעת, ומחייב תשומת לב למאפייני הזירה הבין־ערבית, לאינטרס הסעודי, להתנהלות הבין־ערבית של הפלסטינים ולתדמית ההרתעה הישראלית.

1. זירת ההסכם היא בין־ערבית, המאופיינת מאז המאה השביעית על ידי אלימות, אי־סובלנות, פיצול שורשי (שבטי, גיאוגרפי, דתי ורעיוני), נאמנות מקומית עליונה על נאמנות לאומית, היעדר דו־קיום בשלום ודמוקרטיה, ושליטים עריצים המגיעים לשלטון בכוח הזרוע. מכאן ארעיות השליטים, מדיניותם והסכמיהם. ליורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמן תרומה קריטית ל"הסכמי אברהם", והוא מפגין אומץ לב ונחישות בהנהגת שינוי תרבותי דרמטי וחיובי (כולל דתי) של ארצו. אבל איומים מחוץ ומבית ומאבקי כוח בתוך משפחת המלוכה, ובינה ובין הממסד הוואהאבי הפוריטני במרכז ובדרום־מערב סעודיה, חושפים שמאפייני הסכם עם סעודיה הם מזרח־תיכוניים ולא מערביים.

2. אינטרס סעודי - ולא פלסטיני - מנחה את התייחסות יורש העצר לישראל, הרואה בה נכס ביטחוני, טכנולוגי ודיפלומטי לקידום "חזון 2030", שנועד להזניק את סעודיה למעמד של מעצמה אזורית ובינלאומית להשקעות ומסחר, תוך מינוף מיקומה הגיאוגרפי ועושרה הפיננסי. ליורש העצר אין אשליות לגבי הר הגעש המזרח־תיכוני (כולל איראן), וישראל נתפסת כבעלת ברית אמינה מול אויבים משותפים (איראן והטרור), במיוחד על רקע הכרסום בכוח ההרתעה של ארצות הברית ונאט"ו. הטכנולוגיות הביטחוניות והאזרחיות של ישראל נתפסות כמנוף לגיוון כלכלת סעודיה, הקטנת תלותה בנפט וגז טבעי, והרחבת מקורות ההכנסה הלאומית. יורש העצר גם מודע למעמד המיוחד של ישראל בשני בתי הקונגרס, השולטים על "הארנק" האמריקאי ובעלי עוצמה שקולה לנשיא, גם בכל הקשור לאספקת מערכות נשק מתקדמות ואישור של חוזה הגנה הדרושים לסעודיה.

3. ההתנהלות הבין־ערבית הפלסטינית – כולל טרור פלסטיני במצרים, סוריה, ירדן, לבנון וכווית - קובעת את התייחסות יורש העצר לסוגיה הפלסטינית. הוא ער לשיתוף הפעולה הפלסטיני עם ארגוני טרור מרחבי העולם, ובמיוחד "האחים המוסלמים", וכן עם משטר האייתולות, צפון קוריאה, ונצואלה, קובה והגוש הסובייטי לשעבר. לדעתו, מדינה פלסטינית תוסיף דלק למדורת המזרח התיכון. לכן הוא מגביל את תמיכתו בפלסטינים למלל (ולא למעש), אינו מקריב אינטרסים סעודיים על המזבח הפלסטיני, ואינו מעניק להם זכות וטו על תהליך ההשלמה עם ישראל.

4. תדמית ההרתעה של ישראל היא התמריץ המרכזי לסעודיה להעמקת הקשר איתה. סעודיה מעריכה את נכונות ישראל להתעמת עם משטר האייתולות בלבנון, סוריה, עיראק ואיראן, וכן עם הטרור הפלסטיני והאסלאמי. תדמית ההרתעה משודרגת על ידי נכונות ישראל להדוף לחץ אמריקאי, כפי שהיה בהפצצת הכורים הגרעיניים בעיראק ובסוריה (שחסכו מסעודיה עימות עם עיראק גרעינית ומלחמת אזרחים גרעינית בסוריה). ביום סגריר, יורש העצר מעדיף ישראל־מרתיעה ולא ישראל־נרתעת.

לסיכום, סעודיה פועלת לפי מציאות המזרח התיכון והאינטרס שלה, ולא לפי האינטרס הפלסטיני. למרות שסעודיה אינה רואה במדינה היהודית גורם רצוי ב"בית האסלאם", היא מכבדת את כוח ההרתעה של ישראל ואת תרומתה לקידום "חזון 2030", ומכאן הסכמים להרחבת שיתופי הפעולה ואולי אף הסכם שלום.

הכותב הוא שגריר (בדימוס), חבר במבטחי – פורום מפקדים לאומי