בימים אלה מתקיימת תחרות הצילום "נוף מהמנוף", במסגרתה כ־1,600 מפעילי מנופים המופעלים בגובה רב, מה שנקרא עגורן צריח, מוזמנים לצלם תמונות מגובה 100 עד 150 מטר. לצורך התחרות, המתקיימת בהובלת הסתדרות ענף הבנייה והתעשיות הנלוות והקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל, הוקם דף נחיתה באינטרנט שאליו מפעילי העגורן מעלים תמונות שבעיניהם משקפות את הנוף היפה והייחודי ביותר מהמנוף, ובכך נותנים גם לקהל הרחב הצצה אל הנופים הנשקפים מהגבהים ואל ייחודה של העבודה הלא פשוטה.
יממה לאחר המתקפה של בנו: נתניהו הצהיר על גיבוי למערכת הביטחון
ראש אמ"ן לשעבר מדגיש: "נסראללה מחפש תירוצים, הוא חייב את ישראל"
ביום שלישי הקרוב (22 באוגוסט) יהיו כל התמונות זמינות באתר hakeren.co.il, והקהל הרחב יוכל להצביע עבור התמונות היפות בעיניו. גם גורמי מקצוע ייתנו דעתם בעניין, ובסופו של דבר ייבחרו שלוש תמונות שיזכו את צלמיהן בפרסים. "הצילומים נועדו בין היתר לתת לצופים בהם תחושה של שותפות והזדהות עם העובדת או העובד שנמצאים בודדים למעלה", אומר יצחק מויאל, יו"ר הסתדרות ענף הבנייה והתעשיות הנלוות.
"אנו שמחים להשיק תחרות יוצאת דופן שבה אנו מזמינים את מפעילות ומפעילי עגורני הצריח בישראל, שתורמים לבניין הארץ בעבודה קשה ויומיומית, לצאת מהשגרה ולשתף את הציבור הרחב בנופים היפים שנגלים בגובה רב בכל קצוות הארץ", מוסיף דוד יהלומי, מנכ"ל הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל.
הנה הצצה אקראית לכמה מהתמונות שמשתתפות בתחרות:
מוחמד ג'בארין, 31, ארבע שנים בענף: "התמונה צולמה בשעות החשיכה באתר בנייה ליד מגדלי עזריאלי בתל אביב. רואים את איילון והבניינים מסביב. לפעמים במהלך העבודה אני חושב על עצמי כטייס ולא כמנופאי, רואה דברים יפים ונפלאים. בסופו של דבר, כל עבודה יכולה להיות מסוכנת, בכל עבודה יכול לקרות משהו. אני אוהב את העבודה שלי, אני יושב לבד, מחזיק את השטח ויש לי אחריות".
קסניה שרפמן, 28, שנתיים בענף: "התמונה צולמה באתר בנייה ליד כיכר המדינה. רואים בה את תל אביב וגם חלק מרמת גן נכנס לתמונה. השמיים האדומים זה מה שמאוד מיוחד בתמונה הזו. תפסתי את זה בערך בשעה 06:00־05:30 בבוקר. זה מעניין להסתכל מלמעלה, אבל עם הזמן הנוף כבר נראה לך רגיל. עכשיו אני נמצאת בשמירת הריון ולא עובדת. אבל אני ממש אוהבת את העבודה שלי, וזה לא מפחיד אותי".
יאזן זייד, 21, שנתיים בענף:
"התמונה צולמה באתר בנייה ברמת השרון, ורואים בה את העיר. העבודה שלי מסוכנת, צריך להיות בה מאוד מרוכזים, אבל אני אוהב אותה. אני נמצא למעלה לבד, יש שקט, התחושה היא כמו בן אדם חופשי".
רוני סוכר, 36, כעשר שנים בענף:
"התמונה צולמה באתר בנייה בחיפה, בחוף הכרמל. רואים את הים, הטיילת, המלונות, בית עלמין ובתי מגורים. להסתכל מלמעלה זו תחושה טובה, תמיד יש נוף ותמיד זה מראה יפה. יש התרגשות לראות הכל מלמעלה. כבר התרגלתי לפחד שבעבודה. אני עובד בבטיחות, עושה הכל לאט, מנסה תמיד להיות זהיר".
אלכסנדר גלושקוב, 40, ארבע שנים בענף:
"התמונה צולמה בחורף באתר בנייה ביבנה. היה ערפל, ראיתי את המראה המיוחד וצילמתי. במהלך העבודה אני מרוכז בתפקיד שלי ובקולגות שלי. מהנופים אפשר ליהנות בזמן הפנוי או בהפסקה. אני מאוד נהנה לראות איך אזור חדש צומח, איך מראה של עיר משתנה. מבחינת הסכנה שבעבודה, תאונות רבות נובעות בעיקר מחוסר אמון והבנה בין מפעיל העגורן לצוות. מפעיל העגורן נושא באחריות רבה, ובזכות מומחיותו הוא גם זה שמחליט איך לעבוד בתנאי מזג אוויר מסוימים. בסופו של דבר, שמירה קפדנית על כללים וחוקים היא ערובה לכך שכולם יחזרו הביתה בריאים ושלמים".
רונן דיין, 48, כ־25 שנים בענף: "התמונה הזו, שבה רואים מנוף שמרים שופל, צולמה בנמל אשדוד, שם אני עובד ב־18 השנים האחרונות. במבט מלמעלה כולם נראים לי ממש כמו נמלים. המקצוע שלנו מאוד מסוכן, צריך להיות ערניים, לראות שמונה מהלכים קדימה. זוהי עבודה מאוד אחראית ועם סכנה גדולה, אבל כשאני רואה למשל שהספקנו בזמן לרוקן סחורה מאונייה ולהכניס סחורה למדינת ישראל או להטעין אונייה ולשלח אותה לדרכה זו תחושה מספקת".
אברהם וונדמנח, 31, כשנה בענף: "התמונה צולמה במרינה באשקלון. רואים את הים, המרינה והבניינים שסביב. לראות הכל מלמעלה זה וואו. זה נופים מעניינים, יפים, תמיד מפליא מחדש. המחשבה על הפחד שבעבודה כבר לא קיימת. זה הופך להרגל ומנסים להיזהר כמה שניתן ולעבוד בבטיחות".
יוסף מיכאילוב, 27, כשנה בענף: "התמונה צולמה באתר בנייה בבאר שבע, באזור המרכז המסחרי 'ביג'. השעה הייתה 07:30 בבוקר, העננים כיסו את השמש וירדו מעין קרני אור למטה. זה מה שהקסים אותי. באופן כללי, העניין במה שרואים מלמעלה תלוי לאן מסתכלים. אם המראה הוא לאתר בנייה, אז זה לא מעניין. אבל באזור שבו יש שטח לא מאוכלס או ללא בנייה, יכולים להיות נופים מעניינים. בעבודה שלנו יש רגעים מפחידים. רוב המנופאים גם עובדים עם אנשים שלא יודעים עברית. לכן קשה לסמוך עליהם כי לא תמיד יש תקשורת, אבל בעיקרון מתרגלים לעניין".
