הסירוב של נתניהו ושל בכירי ממשלתו לקבל את הכלל הדמוקרטי הבסיסי של כיבוד שלטון החוק וחוסר הנכונות שלהם להתחייב כי הממשלה תפעל בהתאם לפסיקות בית המשפט העליון, משרטטים באופן חד את קו השבר בחברה הישראלית. קו שעובר בין אלו שמאמינים בדמוקרטיה מהותית ובין אלו שמוכנים לנצל את הדמוקרטיה, רק כל עוד היא משרתת אותם, את המגזרים מהם באו ואת תאוות השליטה והשלטון שלהם.
"השתגענו?": העימות בין גלנט לבן גביר בישיבת הקבינט
עתירה לבג"ץ: "הקריטריונים לחלוקת תווי המזון של דרעי מפלים", ש"ס: "בושה"
הקואליציה הנוכחית היא שילוב בין מי שהחליטו להשתמש בדמוקרטיה לצורכיהם ואז לזרוק אותה. חלקם כדי להיחלץ מתסבוכות אישיות, אחרים כדי לקדם אג’נדות דתיות ולאומניות או כדי לשמן בכספי ציבור את גלגלי המנגנונים המגזריים־מפלגתיים שלהם. המשותף לכולם הוא סתירה להגדרת הייעוד של ישראל כבית הלאומי והדמוקרטי של העם היהודי. לדידם “יהודית ודמוקרטית" לא יכולות לשכון זו לצד זו וההעדפה שלהם היא לחזק את היהודית ולהחליש את הדמוקרטית.
מול מהרסי הדמוקרטיה בקואליציה עומד “מחנה מגילת העצמאות” - ציבור שנלחם על הדמוקרטיה הישראלית, נלחם על היהדות כעמיות ולאום כפי שחזתה התנועה הציונית. אתגר משמעותי העומד בפני “מחנה מגילת העצמאות” נובע מכך שרבים בתוכו מתקשים עדיין לקבל שמי שנאבק על הדמוקרטיה בעבורו, לא יכול להשלים עם דיקטטורה כלפי האחר. הניסיון של חלק ממנהיגי המחאה לנתק אותה מהמאבק בכיבוש, כאילו מדובר בשני עולמות נפרדים, לא יצליח. מה שמתחיל שם, מגיע לכאן. זה כבר קורה, זו לא נבואה לעתיד.
חלק משמעותי מהכוחות האנטי־דמוקרטיים מונעים מיעדים הקשורים בטבורם לרצונם בהנצחת הכיבוש ובהכשרתו ומרצונם לבלום את בית המשפט לבל יעז להתערב בפעולות בלתי חוקיות כלפי הפלסטינים בשטחים. יתרה מכך, בזמן שאנחנו מתעסקים במניעת ההפיכה כאן, סמוטריץ’ כבר מתקדם במהירות להפיכת כיבוש זמני לקבוע וסיפוח דה־פקטו לדה־יורה בגדה.
מדינת ישראל חיה יותר מדי שנים באשליה שהיא יכולה להיות דמוקרטיה בישראל ודיקטטורה בשטחים בו זמנית. אירועי החודשים האחרונים מלמדים אותנו שזה לא ממש עובד. מי שסידר לעצמו פטור משלטון החוק במקום אחד, סופו של דבר שירצה ליהנות מכך גם בשאר המקומות.
מה שנכון ביחס לכיבוש, נכון גם ביחס לחברה הערבית. האדישות בחברה היהודית להרג הבלתי פוסק בחברה הערבית מוכוונת מלמעלה. שלילת תקציבים שכבר אושרו לחברה הערבית היא חלק מגזענות ממוסדת, גלויה וחסרת בושה, שהשתלטה על כל חלקה טובה בממשלה. גם מול החברה הערבית בישראל - על הציבור הדמוקרטי היהודי להבין כי המאבק הזה הוא גם שלו. שדמוקרטיה היא לכולנו, לא רק לחלקנו.
כך גם ביחס לרשות הפלסטינית, שמהווה עד היום פרטנר ביטחוני המסייע משמעותית לביטחון אזרחי ישראל, למרות שממשלות נתניהו מקפידות להחליש אותה. כדי שתיכון דמוקרטיה בישראל, יש לפעול בכל הכוח להיפרדות מהפלסטינים בהסכם שלום שמכבד אותם ואת זכותם להגדרה עצמית וריבונות.
זהו אינטרס ישראלי והוא תנאי לקיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. לא נגשים את החזון הציוני להיות עם חופשי בארצנו כל עוד הפלסטינים אינם עם חופשי בארצם ואין לאזרחים הישראלים שבהם זכויות שוות בארצנו. הדברים כרוכים אלה באלה ומוטב שמשתתפי המחאה הנפלאה שלנו יבינו שאין דמוקרטיה בלי שלום ובלי שוויון.
הכותב הוא מנכ"ל J.Street ישראל