זה בטוח קרה לכם פעם. הבטתם במשהו חריג לכל הדעות, סירבתם להאמין שאתם לא חולמים, ופרצתם בצחוק מבולבל וחסר שליטה. התרחיש הזה, סצנה אחר סצנה, קרה לי הבוקר לצד הקפה, כשראיתי שהשר לביטחון לאומי, אק"א איתמר בן גביר, פצח בריב מתוקשר עם הדוגמנית הפרו פלסטינית (או האנטי ישראלית, תלוי מהיכן אתם מסתכלים) בלה חדיד.
"בוקר טוב לשונאת ישראל": השר בן גביר עונה לבלה חדיד
את זה לא ראינו מגיע: דוגמנית העל הבינלאומית תקפה בחריפות את בן גביר
מהעימותים הללו שהם בדרך כלל חסרי חשיבות כמו קורי עכביש בודדים בפילטר של המזגן או שקית תיבול של פיצרייה בדופן המקרר. ככה שולי. תיכף נבין למה הפעם זה חשוב לכולנו. בקטע רע.
אז מה בעצם קרה, במידה ולא הספקתם להסתכל או שטרם התעצבנתם על התבטאויותיה של הגברת בעבר? הכל התחיל בריאיון שהעניק השר בחדשות 12, בו טען בין היתר כי: "הזכות שלי, של אשתי ושל הילדים שלי להסתובב בכבישי יהודה ושומרון, יותר חשובה מזכות התנועה של הערבים. זו המציאות, זו האמת. זכות החיים שלי קודמת לזכות התנועה". אמירה לא תקינה פוליטית, לא לגמרי מדויקת כשזה נוגע לערביי ישראל שבסך הכל רוצים לחיות כאן ולא מנסים לפגע בנו, ובעיקר מתסיסה מראש. אבל נשים את זה בצד.
חדיד, שכבר צידדה בצד הפלסטיני במהלך מבצעים צבאיים שהיו כאן, שיתפה את הקטע הזה מהריאיון, וכתבה: "בשום מקום ובשום זמן, בטח שלא ב־2023, חייו של אדם אחד חשובים יותר מחייו של אדם אחר. בטח שלא בגלל מוצאם האתני, התרבות או השנאה הטהורה שלהם". תגובתו של בן גביר לא איחרה לבוא, זאת כשפתח את הבוקר של כולנו עם "לשונאת ישראל בלה חדיד, בוקר טוב", והמשיך עם הזמנה רשמית לקרית ארבע, כדי להיווכח בקושי לחיות ביהודה ושומרון.
בואו נעשה בדיקת עובדות קצרה. בלה חדיד נוטה כבר שנים לעודד מהיציע, להציג צד אחד בלבד של המשוואה, כשכולנו יודעים שיש בערך אלף. היא השתתפה בהפגנה בלונדון נגד הכרתה של ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל, ובכל פעם שקצת מתחמם פה, כדאי שתבדקו את עמוד האינסטגרם שלה, בעיקר כי מופיעים שם גידופים תמידיים על מדינתנו, שוב, בלי לדעת אם הדברים נכונים לחלוטין. את הנזק ההסברתי המשוער קשה להעריך, וכנראה שמשרד ההסברה עדיין לא הבין את גודל הכוח שבאמתחתה.
כל אותם העוקבים של בלה, שככל הנראה לא יודעים בדיוק מהו הלך הרוח במדינה, חושבים שיש אמת בדבריה מאחר והיא נמנית עם סקטור אחד של המשקולת. אז זהו, שלא. לאלו שלא חיים כאן אין שום יומרה לדעת מה קורה, בייחוד לאנשים שלא חיו פה כמעט לעולם. ועכשיו גם לעשות שיתוף לדברי שר כאילו מדובר במהלך הגיוני, הפך לגיטימי בעידן המשונה שלנו.
ולצד של השר בן גביר. האם מענה פומבי לחדיד או למי מטעמה הוא המעשה הנכון בתקופה רוויית צרות זו? האם בראש סדר העדיפויות ניצב עימות תקשורתי עם אדם שכל מענה להטרלותיו יגרור נזק תדמיתי לעומדים בראש? איך זה הגיוני ש־157 ערבים, גברים, צעירים, ילדים, מנכ"ל עיריית טירה שקיפח השבוע את חייו, כל אלו יושבים על חבית נפץ ששמה האלימות הגואה במגזר, ועדיין יש לגיטימציה לכותרות על קרב חדש בביצה?
המספרים מדברים בעד עצמם
עברו שמונה חודשים מינואר שהביא אלינו את שנת 2023. שימו כוכבית בתאריך הקמת הממשלה, הספירה החלה גם לפניה. אם מחלקים 157 לשמונה חודשים, יוצא קצת יותר מ־19.5 לחודש. נעזרתי במחשבון כמובן. כיצד יכולה החברה הערבית להשלים עם הרולטה הזאת, שתסיים את הסיבוב שלה בסימון 19 אנשים בחודש שייאלצו לשלם על חייהם לצד התופת? אז נכון, צריך לוודא שהכסף לרשויות הערביות אכן מגיע לידיים מהימנות ולא חוזר לארגוני הפשיעה. וצריך, אולי, לגייס שוטרים נוספים על מנת לאפשר הגנת יתר ומבצעי החרמת נשקים במקומות המועדים לפורענות. אך לפני הכל, כדאי להתחיל לעבוד על המשימה הנ"ל, ולא – חיסולי החשבונות יגיעו לכל מקום.
ניתן היה לעשות כל כך הרבה במישור הפשיעה הערבית מתחילת ימי הממשלה. בדיוק כמו שנעשה במשרד הבריאות הודות לשר המצוין משה ארבל, ובמשרד הפנים, שוב, הודות לשר המצוין משה ארבל. מעדכנת שאפסח הפעם על המערב הפרוע במשרד החינוך, שיאלץ את ההורים מבינינו לנצל את ימי החופש מהעבודה להתמודדות עם השביתה של תחילת שנת הלימודים.
הראיונות, הציוצים, חילופי המהלומות עם המקטרגים, דוגמת בלה חדיד, מסיחים את הדעת של המשרד לביטחון לאומי מהדברים החשובים באמת, וממלחמת החורמה בפשע ביישובים הערביים. מה שהכי גרוע בכל האירוע התקשורתי המיותר שחווינו, הוא שזה מסיח את דעתנו מכך שהביטחון שלנו כנראה הרבה פחות חשוב למקבלי ההחלטות. ולא נעים להודות, אבל במובן הספציפי הזה, בלה ניצחה.