צפירת הרגעה מסוימת נשמעה אתמול מצד חלק משרי הממשלה, ובהם שר הביטחון יואב גלנט ושר הפנים משה ארבל, שהבהירו שיצייתו לכל החלטה שתינתן בבג"ץ הסבירות ובכך אותתו לבית המשפט ולציבור כולו – פנינו לשלום, ולא להחרפת המשבר החוקתי. לדעתי, גם מצד בית המשפט יש מקום לגישה מתונה.
כרגע, עומדות בפני השופטים שלוש אפשרויות עיקריות. הראשונה – עמדת היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה, הקוראת לבג"ץ לקבל את העתירות ולבטל, בפעם הראשונה, תיקון לחוק יסוד. לדעתה, ביטול עילת הסבירות יוביל להסרת הפיקוח המשפטי מעל החלטות השרים והממשלה, מה שיוביל לפגיעה קשה בשלטון החוק ובטוהר המידות, יפגע בזכויות ויגביר את השחיתות השלטונית.
השנייה – העמדה שאותה הגישה הממשלה באמצעות הייצוג הפרטי, כופרת מכל וכל בעצם סמכותו של בית המשפט העליון לבטל חוקי יסוד. לעמדת הממשלה, ביטול חוק יסוד מצד בג"ץ ללא הסמכה מתאימה, פוגע בעקרון ריבונות העם, בשלטון החוק ובהפרדת הרשויות.
העמדה השלישית, שאותה הגישה היועצת המשפטית לכנסת, עו"ד שגית אפיק, עומדת בתווך בין שתי אפשרויות הקיצון – ולדעתי היא הנכונה. לשיטתה, גם אם נקבל שלבית המשפט העליון יש סמכות לבטל חוקי יסוד, הרי שמוסכם על הכל שהסמכות תופעל רק במקרים חריגים של פגיעה אנושה בערכי המדינה. ואילו כאן, מסבירה אפיק, הפגיעה הצפויה מחוק הסבירות כלל איננה ודאית.
זאת בעיקר משום שקיימים כלים משפטיים אחרים, גם הם רבי עוצמה, המאפשרים לבתי המשפט להפעיל פיקוח על פעולות השרים והממשלה. בשפה משפטית, עמדת אפיק היא שהעתירות עדיין אינן בשלות להכרעה, ולכן יש לדחותן. עמדה זו מקבלת חיזוק מכמה התפתחויות של השבוע האחרון. כך למשל, מצא בג"ץ את הכלים המשפטיים להוציא צו נגד שר התקשורת שלמה קרעי בפרשת הדחת יו"ר דירקטוריון הדואר מישאל וקנין, גם בלי שימוש בעילת הסבירות. כך גם, קרוב לוודאי, ייעשה בעתירה נגד שר המשפטים יריב לוין בעניין כינוסה של הוועדה לבחירת שופטים.
מצד שני, דחיית העתירות כבלתי בשלות תאפשר לבג"ץ לשוב ולהידרש לסוגיה בעתיד, אם אומנם יתברר כי ביטול הסבירות מוביל לשחיתות ולפגיעה בשלטון התקין. אני מקווה שיימצא בבית המשפט רוב של שופטים שיבחרו בגישה המתונה שהציגה היועצת המשפטית לכנסת.
הכותב הינו מרצה בכיר למשפט ציבורי בקריה האקדמית אונו