נתחיל מהסוף, האם חיזבאללה מעוניין להכנס למלחמה כללית עם ישראל בעת הזו? התשובה היא לא. האם חיזבאללה יכול לפתוח במלחמה נגד ישראל בעת הזו בתרחיש מסוים? התשובה היא כן בהחלט.
אחת התעלומות הגדולות שמעסיקות את ההנהגה הישראלית גם המדינית וגם הצבאית, בנוסף למומחים לחיזבאללה למיניהם, זה מה באמת חיזבאללה רוצה מהמערכה הנוכחית בעזה והאם חיזבאללה ייכנס למלחמה כוללת מול ישראל והאם יהיה מוכן לפתוח את החזית הצפונית למלחמה הרסנית לכל הצדדים?
על מנת להיות כנים עם הקוראים, אף אחד, כולל האנשים הקרובים ביותר לחיזבאללה, לא יודעים בדיוק מה החליט הארגון ואם בכלל נפלה החלטה כזו בקרב הנהגת הארגון. מה שכן אפשר לעשות, זה לנסות לנתח את הפקטורים השונים ואת ההיסטוריה של הארגון כדי להבין התרחישים הסבירים להתפתחות בזירה הצפונית לישראל בתקופה מתוחה זו. אלו הפקטורים שיכולים להשפיע על החלטת חיזבאללה להיכנס למלחמה:
בשונה מהרעיון השלט בקרב הציבור הישראלי, חיזבאללה אינו כלי איראני אילם. החיזבאללה הפך, במיוחד ב-20 השנים האחרונות, לתנועה פוליטית, חברתית, עממית רחבה ביותר שמגישה לתומכיה ולקבוצות רחבות באוכלוסייה הלבנונית שירותים שהמדינה הלבנונית אינה יכולה או אינה מעוניינת להגיש לאזרחיה. ולא, לא רק בתקופה האחרונה, כלומר תקופת פוסט המשבר הכלכלי העמוק ששורר במדינה במיוחד מאוקטובר 2019 והלאה. אלא גם בתקופות "הטובות יותר" של הכלכלה הלבנונית.
התמיכה העממית הרחבה בחיזבאללה בקרב האוכלוסייה השיעית, במיוחד בלבנון אך לא רק בתוכה, הוא כביש בשני מסלולים: מצד אחד, לארגון תמיכה עממית רחבה שמאפשרת לו חופש פעולה יחסית רחב, גם מבחינה צבאית מול ישראל. תמיכה זו מגינה על הארגון ומונעת מישראל ומהאויבים האחרים של הארגון "למחוק" אותו בכלל מהזירה הלבנונית.
מהצד האחר (או המסלול האחר של כביש זה), עומדת האחריות הגדולה של חיזבאללה כלפי המדינה הלבנונית וכלפי חלק גדול מאוד מאזרחי לבנון. חיזבאללה תופס עצמו כרגע האחראי המרכזי (אך לא הבלעדי) ללבנון, לכן הוא ישתדל להימנע ממלחמה כוללת מול ישראל שתוביל גם אם לא למחיקת הארגון, למכה קשה ביותר ללבנון ולכלכלה הנמצאת במשבר עמוק גם כך.
האם אחריות זו של חיזבאללה תמנע ממנו בכלל מלהיכנס למערכה נגד ישראל? התשובה היא לא. קיים תרחיש בהחלט לא דמיוני שחיזבאללה יהיה מוכן להיכנס למלחמה הזו על כל המשתמע ממנה. וזה תלוי בעיקר בכניסה הקרקעית הישראלית לעזה ועד כמה כניסה זו תוביל בסופו של דבר לאפשרות שחמאס "יימחק", לפי ההצהרות של מנהיגים שונים בישראל.
חיזבאללה (ואיראן מאחוריו, שנתייחס לטיב היחסים ביניהם עוד מעט), לא יכול להרשות לעצמו לעמוד מהצד ולצפות בחמאס נכחדת, ובעזה נכבשת על ידי ישראל בחזרה. תרחיש כזה יפגע אנושות בתדמית ובנרטיב החיזבאללה על אחדות הזירות וחשיבות אתוס המקאומה (ההתנגדות) שמהווה אבן הייסוד שעליו נבנה המוניטין של הארגון, לכן יכול להיות כי בשלב מסוים תביא הכניסה הישראלית הקרקעית להתלקחות גם בזירה הצפונית מעבר לגבול ההתגוששויות העכשוויות על הגבול הצפוני.
מה עם איראן והקשר שלה להחלטת חיזבאללה לחמם את הזירה הצפונית?
אף אחד לא מכחיש את העובדה שאיראן משפיעה (מאוד) על חיזבאללה, אגב, גם לא ההנהגת חיזבאללה כולל מזכ"ל הארגון, שמתגאה בצורה מתריסה בתמיכה האיראנית בחיזבאללה מול האויבים (גם מהבית) של הארגון. התמיכה האיראנית היא צבאית, כלכלית, פוליטית ואידיאולוגית. אך עדיין יש לחיזבאללה מידה מסוימת של עצמאות אל מול ההנהגה האיראנית בוודאי למנהיג מנוסה כמו חסן נסראללה, שמנהיג את הארגון מאז שנת 1992 והביא להישגים רציניים לארגון במשך יותר מ-30 שנות כהונתו.
במאמר קצר זה, אני לא אכנס לסוגיה של האינטרס האיראני בהסלמה או באי הסלמה בסבב הנוכחי מול ישראל, אך מה שחשוב לשים לב אליו, זה שאיראן לא תהיה מוכנה להקריב את אחיזת חמאס בעזה בקלות, ויכול להיות שזה אומר גם במחיר של התלקחות הזירה הצפונית ואולי הגלישה למלחמה כלל אזורית. כך מהסיבה הפשוטה, חמאס מבחינת איראן היא "גולת הכותרת" בין בני בריתה של הרפובליקה האסלאמית, גם בגלל ההון הסימבולי של הנושא הפלסטיני בעיני העולם הערבי, האסלאמי והעולם שלישי בכלל, אך גם ולא פחות חשוב מזה, בהיותה של תנועת חמאס, תנועה אסלאמית סונית שנותנת לגיטימציה ודריסת רגל לאיראן גם בקרב האסלאם הסוני בכלל.
הכותב הוא חוקר ומרצה בכיר בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת ת"א. הספר שלו: "חיזבאללה והגמוניית המקאומה" ראה אור בשנת 2021 בהוצאת מאגנס – האוניברסיטה העברית בירושלים.