בחודש הראשון למלחמה נראה היה שסעודיה מבכרת לשמור מרחק מהמלחמה בעזה. יורש העצר, מוחמד בן סלמאן, האיש החשוב בממלכה, אמנם הצהיר כמה הצהרות בגנות מעשי הטרור, תוך כדי השמעת ביקורת בעיקר כלפי פעולות ישראל בעזה, כמו גם קריאה להפסקת אש ולמתן סיוע הומניטרי, אך מעבר לכך הסעודים ניסו להקרין עסקים כרגיל. כל האירועים האזרחיים שתוכננו בממלכה במהלך התקופה הזו, כולל שבוע האופנה, הופעות של אמנים, ועוד התקיימו כרגיל. גם הפסגה הסעודית-אפריקנית התקיימה כמתוכנן.
הליכודניקים התהפכו: זה הפוליטיקאי המועדף לתפקיד הנהגה משמעותי בישראל
נסראללה בונה על זה שארה"ב תכפה הפסקת אש? "הסרט נגמר, לא ניגרר למו"מ"
ואולם, התמשכות המלחמה, ובמיוחד התמונות המגיעות מעזה, הביאו את הסעודים להעלות הילוך במעורבותם ולקרוא לוועידת פסגה ערבית, הכוללת 22 מדינות החברות בליגה הערבית, וכן ועידה פסגה אסלאמית, הכוללת 57 מדינות אסלאמיות, שיתקיימו יום אחר יום בעיר הבירה ריאד. בסופו של דבר, ובאופן נדיר, אוחדו שתי הפסגות לכלל פסגה אחת ערבית-אסלאמית, בהשתתפות מרשימה של נשיאים, מלכים ושרי חוץ ממרבית המדינות החברות בארגונים הללו. במהלך הוועידה נפגש יורש העצר הסעודי עם הנשיא האיראני – ביקור ראשון מזה למעלה מעשור – תולדה של חידוש היחסים בין המדינות לפני המלחמה.
הוועידה הערבית-אסלאמית הסתיימה בפרסום הצהרה ארוכה ורבת מלל, הקוראת להפסקת אש מיידית והגדלת הסיוע ההומניטרי, מגנה את כל "פשעי" ישראל בעזה, קוראת למעצמות המערב לא לספק נשק לישראל, מגנה את "גירוש" הפלסטינים, מגנה את הניסיונות להפריד בין עזה והגדה המערבית, קוראת לבית הדין הבינלאומי לצדק לפתוח בחקירת "פשעי המלחמה" של ישראל, קוראת להפסקת הטרור של המתנחלים ועוד. לצד כל הגינויים, ההצהרה קראה לשחרור כל האסירים, העצורים והאזרחים (נמנעו משימוש במונח "חטופים"), ביקשה מהקהילה הבינלאומית לפתוח ב"פעולה מדינית רצינית", כאשר היא מאשרת את הדבקות בשלום כבחירה אסטרטגית, על בסיס יוזמת השלום הערבית (שבמקורה הייתה סעודית) שמדברת על שתי מדינות – ישראל לצד פלסטין בגבולות 1967, שבירתה ירושלים המזרחית. ההצהרה גם הדגישה שאש"ף (בו חמאס אינו חבר) הוא הנציג הלגיטימי היחיד של הפלסטינים וקראה לאיחוד על הפלגים תחת אש"ף.
באופן מעשי, ההצהרה למעשה לא קיבלה כל החלטות קונקרטיות. לפי דיווחים שונים, איחוד הפסגות, כמו גם נוסח ההצהרה, היו תולדה של חילוקי דעות בין החברות הערביות: חלקן דרשו קריאה לנקיטת צעדים של ממש, כמו ניתוק היחסים הדיפלומטיים עם ישראל, מניעת העברת נשק לישראל מבסיסים אמריקניים באזור, מניעת טיסות של מטוסים ישראליים מעל שמי מדינות ערב (עומאן החליטה על כך לפני כמה ימים), איום בשימוש בנשק הנפט ועוד. נראה כי מדינות השלום והנורמליזציה, בהובלת סעודיה, התנגדו להכללת צעדים אלה בהודעה המסכמת של הפסגה.
מטרתם של הסעודים בכינוס הוועידה הייתה, כפי שגם מלמדת כותרת בעיתון סעודי מוביל, "לאחד את השורה הערבית והאסלאמית ולרכז מאמצים להצלת הפלסטינים". אין להתרשם יותר מדי מהפגישה הסעודית-איראנית, שהינה חלק ממסע יחסי הציבור של הממלכה. חמאס היה ונותר אויב של הממלכה, אולם חשוב לה להפגין סולידריות עם הפלסטינים בשעה הקשה תוך כדי תמיכה בנציג הלגיטימי של הפלסטינים.
כינוס הוועידה הכפולה בריאד, מיד לאחר הפסגה האפריקנית, הוא סוג של הצגת תכלית סעודית לגבי מקומה בעולם הערבי, האסלאמי והאפריקני. העובדה שמרבית הנשיאים, המלכים ונציגים בכירים אחרים של עשרות מדינות ערביות ואסלאמיות "עלו לרגל" לסעודיה בהתרעה כה קצרה, מלמדת על מקומה המדיני הבכיר. זה גם מענה לניסיונות של קטר, השכנה הקטנה הקוראת תמיד תגר על הממלכה, למלא תפקיד מרכזי במלחמה בכל הנוגע לשחרור החטופים – שם המנוף הסעודי אינו גדול, למעט הקשר עם האמריקנים.
כידוע, במהלך המלחמה הסעודים הודיעו על השעיית המגעים לנורמליזציה עם ישראל. אולם, נראה כי בעיקרון הסעודים לא נטשו את מטרתם. לאור העובדה שגם חמאס וגם איראן הכריזו שאחת ממטרות המתקפה על ישראל הייתה לטרפד את הנורמליזציה, יש להניח כי הסעודים ירצו לגמול להם. ואכן, בהצהרות של נשיא ארצות הברית ביידן ויורש העצר בן סלמאן נשמעו כוונות לחזור ולדון בעסקה לאחר המלחמה.
אף שישראל טרם חתמה על הסכם נורמליזציה עם סעודיה, ניכר כי עד כה הממלכה ממלאת תפקיד ממתן בזירה הערבית והאסלאמית, תוך כדי ניווט זהיר בין האינטרסים העמוקים ובין הצורך להיענות לדעת הקהל הסוערת. האינטרס הישראלי הוא שסעודיה תצליח לנווט בהצלחה במים הסוערים הללו.
הכותב מלמד בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה הערבית וחבר הוועד המנהל של מיתווים.