בשירותי זכיתי לעבור הרבה מאוד חורפים בלבנון ובעזה, ואני מכיר את השטח. להילחם בחורף, ולהימצא לא תחת קורת גג זה אף פעם לא נעים. יש משמעות של טמפרטורות - נהיה יותר קר, יותר רטוב וזה לכאורה פוגע ביכולת התפקודית, במורל, במצב רוח. יש לזה השפעות למי שנמצא בשטח. זה משפיע על שני צידי הגבול - גם עלינו וגם על האויב שלנו.
"להוטים להוציא לפועל את תכניתם": כל מה שחשוב לדעת על כח רדואן
בעקבות עונת החורף, יש נקודות תורפה אך גם יתרונות עבור צה״ל. בעזה הקרקע היא חולית, עזה חלק מהנגב. כמויות המשקעים שם פחותות מאשר בצפון. ההשפעה של החורף והגשם על תנועה ותמרון של טנקים ונגמשים מתקדמים מסוג נמר היא השפעה לא גדולה. תמיד אפשר להמשיך לנוע - אין בעיית תנועה. החמאסניקים נלחמים מתוך בונקרים בתת קרקע והחיילים שלנו מהקרקע. מי שבתת קרקע מוגן מהגשם אך בשלב מסוים זה מחלחל אליהם לבונקרים בתנאים לא נוחים. הם בתוך הבונקר יותר מחודש וחצי עם מהלומות אוויריות וגם טפטופי גשם, החמאס בשטח כל הזמן, הם תקועים בבונקר ומניח שלא פשוט להם מבחינת מזג האוויר.
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
לעומת זאת, לוחמי צה״ל במרחק לכל היותר 4-5 ק"מ מהגבול. יש להם יכולת להתרענן, לאכול מזון חם. הלוגיסטיקה טובה ויש תנאים בסיסיים של שמקנים יתרון. החורף פוגע במורל אבל יש לצה"ל יתרון כי כל הזמן החיילים יכולים להתרענן. חשוב שללוחם תהיה יכולת להתרענן, לנוח קצת, לאכול ולחזור לשדה הקרב שנמצא כמה דקות נסיעה מהגבול. טנקים ונגמשים נוסעים על גבי כבישים וגם בחורף הם לא ישקעו או יתחפרו. כמעט הכלים של צהל במערכות ניווט מצוידות. אחד הדברים הקשים בחורף הוא שמתבלבלים בדרך בערפל או גשם ומגיעים, זה לא תקף עבור צהל כי יש להן מערכות ניווט - כמו הוויז של צה״ל.
ללוחמים ומפקדי כלים יש מערכות משוכללות יותר מוייז. הם יודעים כל הזמן איפה הכוחות השכנים ואיפה האויב. הסכנה שבאי יכולת התנועה לא קיימת, כי יש כלים מתקדמים עם מערכות ניווט ויש יכולת תנועה רציפה יותר. הרבה פעמים באופן טבעי אנשים מנתחים את זה כבעיה, אבל עבור צה״ל זו הזדמנות. כשיש גשם מאסיבי וערפל והאויב נמצא בעלטה, אין לו יכולת להילחם נגדך. כשיש ערפל, הוא לא יכול לכוון את הטילים בצורה מדויקת ואילו הצבא יכול לנצל את הערפל ולהגיע עד האויב מבלי להיפגע ממנו בזכות העליונות הטכנולוגית של צהל על האויב.
יש לכוחות מכשור מתקדם. להגיע לחאן יונס לדוגמה, אפשר בזמן קצר ולהגיע עד לסף דלתו של האויב כי תנאי מזג האוויר לא מאפשרים לו לפעול נגדך, ולשגר רקטות לדרך שלך. הרקטות נשענות על אבק שריפה ובחורף האבק רטוב, אז הרקטות פחות מדויקות, קשה לשגר אותן ובגלל שחמאס לא מצוידים במערכות טכנולוגיות להם יותר קשה להתמודד עם מכשולי החורף.
בנוסף, ליכולת הטכנולוגית המשוכללת, לצהל יש יכולת לוגיסטית לרענן את מורל החיילים, יכולת לנוע במרחב בכלים בלי בעיות לנוע, יכולת ניווט בלי תלות, להגיע לאויב מבלי שהוא יפגע בו. יש יתרון מובהק לכוחות הצבא בלחימה עזה. אל מול זה, יש חסרון אחד שזו יכולת הפעולה של חיל האוויר - תנאי מזג האוויר עושים את שלהם, וגם היכולת של מטוס לזהות מלמעלה דברים שקורים מטה - יותר מורכבת. עם זאת, לצה״ל יש הרבה מאוד חימושים מוכווני ג׳יפיאס, ולמטוסים יש יכולת לשגר טיל בלי התלות במזג אוויר כי לכל טיל ״מוח״ משוכלל שמשגר אותו לאן שכיוונו אותו, באמצעות טכנולוגיות הוא מסוגל להגיע לכל נקודה. לכן גם עם הקושי, חיל האוויר יכול להיות מנוהל טוב. יכולת תמרון בעזה לא ממש נפגעת ובהשוואה לאויב - היתרון של צהל יותר גדול. המסקנה בהקשר עזה שלא צריך לחשוש מעצירת התמרון כי אין שום בעיה להמשיך ולתמרן. בחזית הצפון המצב שונה, הקרקע היא מסוג אחר. כולנו מכירים את המושג הבוץ הלבנוני.
הקרקע קשה יותר, בוצית, מאתגרת את יכולות התנועה והתמרון, בטח של כלים כבדים. מצד שני, אנחנו בקו מגננה כרגע בו חיזבאללה יורה טילי נ״ט לעבר מוצבים וחיילים. בצפון גם יש גשם הרבה יותר מהדרום וגם ערפל. לחיזבאללה זה גם יוצר קושי. אם הוא מתבסס על ירי טילי נ״ט - קשה לו לזהות מטרות בגלל גשם וערפל - אז היכולת שלהם יכולה להיפגע באופן משמעותי. לצהל יש יתרון, כי יש מכ״מים שמזהים תנועות. צהל יותר מחוסן מאיום נט ויותר מפותח בהיבטי זיהוי תנועה בזכות המכ״מים. גם כאן, צה״ל יכול לבצע מהלכים בחסות הערפל ולהיכנס לאזורים מבלי שיראו אותו. זה יכול לשרת אותנו באיסוף מודיעין בשטח, פשיטות, כוחות קטנים ומיוחדים. אין לנו בעיות ניווט, יש לנו יכולת לנוע בשטח ולמזער את אתגר מזג האוויר. לאויב זה קצת יותר מסובך לנוע אלינו בחסות ערפל. לצהל יש יתרון הגנתי כי הגדר יודעת לתת אינדיקציה על חדירה, ומאז ה-7 באוקטובר יש כוחות פרוסים ואדירים בצפון. עם זאת, האויב יכול לנצל את הערפל ולנסות לחדור לשטח ישראל.
בנוסף, בצפון כמות המשקעים וסוג הקרקע היא לא כמו בעזה, בצפון היא יותר קשה ומאתגרת. בצפון לא חצינו את הגבול ובעיקר משתמשים בחה״א וירי תותחים. החורף יוצר מגבלה לחיל האוויר אבל יש לו טילים מדויקים עם ׳מוח׳ חכם, שיודעים להגיע למטרות בכל תנאי מזג אוויר. החורף מקשה כי לא רואים את המטרות אבל גם פחות נוח להטיס מטוס - וקשה יותר מאשר ביום אביב או קיץ. הלחימה בצפון מאתגרת יותר מהדרום בחורף. בצפון טיפה יותר אתגרי אבל כל עוד אתה בהגנה אפשר להמשיך ולהגן בצורה טובה מול האיומים.
מא שגם ירי נט משתבש בגלל מזג אוויר. המסקנה היא שאין בעיה להילחם בחורף, צריך להשתמש בלוגיסטיקה כדי לשמור על מורל - ציוד, מזון ורענון. לפעול בצורה יצירתית יותר, תנועה בחסות ערפל, התמודדות עם נט בצורה טובה יותר, עליונות הטכנולוגיות. צריך לדאוג שהלוחמים יהיו במצבים טובים, שלא יפתחו מחלות או פטרת ברגליים כדי לשמר את הכוחות, הטכנולוגיה מאפשרת להפעיל אותם בצורה יעילה, החורף נותן הזדמנויות מול האויב שאין אותם בקיץ.
לגבי משברים הומניטריים ברצועת עזה - זה בהחלט יכול להוות אתגר וזה דורש לוגיסטיקה ברמה גבוהה שתאפשר לחיילים להילחם מבלי להיות מושפעים מתנאים סניטריים סביבם. זה לא אידיאלי אם ביובים מוצפים, אבל לאויב זה הרבה יותר מורכב. אם המנהרות מוצפות מכל הביוב אז אפשר להבין למי יותר קשה. בנוגע לתחלואה ומשבר הומניטרי אצל התושבים העזתים - אפשר להגיד שהם מקבלים סיוע הומניטרי רציף. העזתים צריכים להבין שחמאס גורר אותם למקומות לא טובים, ולייצר לחץ על הרוצחים והחוטפים.
מעבר לזה, ככל שהעזתים ייראו יותר מסכנים - הלחץ הבינלאומי עלינו גדול יותר. זה רק אומר שאנחנו צריכים לעשות כל מה שאפשר כדי להאיץ את קצב הלחימה ולא להיגרר למצבים שנשהה בשטח זמן רב כדי שלחץ בינלאומי יפגע במרחב הפעולה שלנו. ככל שנקדים את הורדת חמאס, זה יהיה טוב. חייבים להמשיך לנוע ולהמשיך ולסיים את המלאכה. בסופו של דבר, צריכים לזכור שמיטב בני ובנות החברה הישראלית בחזית והם ידעו להילחם בחורף כמו בכל עונה אחרת.
הכותב הוא סופר, איש מחקר, ומרצה בתחום ביטחון לאומי - צבא, חברה וחינוך. בעברו שירת כקצין צה"ל בסדיר ובמילואים בדרגת אלוף-משנה. שימש מפקד חטיבת הראל