במוצאי שבת, 18 בנובמבר 2023, התכנסה מסיבת עיתונאים, ובה השתתפו ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שר הביטחון, יואב גלנט, ויו״ר המחנה הממלכתי, בני גנץ. בפתיחה הציג ראש הממשלה שלוש מטרות בלחימה מול החמאס והג'יהאד: הראשונה – למגר את שלטון החמאס, להרוס את תשתיותיו מעל פני האדמה ומתחתיה במנהרות, לפגוע במנהיגיו ולחסל את רוב המחבלים בכל רצועת עזה; המטרה השנייה – להחזיר את החטופים לביתם; והמטרה השלישית – לאפשר לנו להמשיך בלחימה ללא הגבלת זמן עד שנשיג את מטרותינו הודות לגיבוי עולמי, ובעיקר בזכות תמיכתה של ארה״ב.
"תם זמנה של מכונת הרעל": יאיר נתניהו תקף את הצבא - וחטף
ח"כ טלי גוטליב נגד רונן צור: "משחק בכאב משפחות החטופים"
בנוגע למטרה השלישית, ראש הממשלה הדגים את דבריו בדוגמה הזאת: לוּ לא הייתה ישראל נענית לבקשת ארה״ב להכניס שתי מכליות דלק ביום לדרום רצועת עזה, כדי להפעיל משאבות שיסלקו את הביוב ויאפשרו להזרים מים באזור שבו מרוכזים קרוב לשני מיליון פליטים, תושבי חאן יונס וסביבתה ועוד קרוב למיליון שברחו מהעיר עזה– הייתה פורצת מגפה בקרב האוכלוסייה, דבר שהיה מביא לידי אובדן תמיכתה של ארה״ב ושאר מדינות המערב ומאלץ את ארה״ב ואת העולם כולו לעצור את המלחמה, ובכך תימנע מאיתנו היכולת לנצח בה.
נוכח הדוגמה שנתן ראש הממשלה, אני רוצה לשאול להלן כמה שאלות וגם להשיב עליהן.
1. האם יעלה על הדעת שאנחנו בעצמנו לא עלינו על הצורך בשתי מכליות דלק ביום לדרום רצועת עזה כדי שלא יפרצו בה מגפות? מה היה קורה לולא ביקשה ארה״ב זאת מאיתנו? האם היינו ממשיכים לפעול כסומא בארובה עד פרוץ המגפה? וכך היינו מאבדים את תמיכת ארה״ב ושאר מדינות המערב העומדות לימיננו, והיינו מפסידים את המלחמה ללא יישום מטרותינו במיגור החמאס?
2. הדוגמה מעלה שאלות נוקבות כיצד קבינט המלחמה מנהל את המלחמה ללא ראייה מרחיקת לכת. הוא עוסק בבעיות השעה ללא ניתוח הבעיות הצפויות בהמשך, ולכן גם אינו חושב על תשובות לכך ועל תוכניות פעולה בהתאם, וכשזה יקרה, כבר יהיה מאוחר מדי.
3. אנחנו צריכים להבין שיהיו במלחמה הארוכה העומדת לפתחנו עוד אירועים רבים שלא תתריע עליהם ארה״ב כפי שהתריעה על חוסר הדלק. ארה״ב לא תתריע כי אינה חלק מצוות החשיבה שלנו, ולכן גם לא תעלה בעיות רבות הצפויות לכוחותינו בהמשך הלחימה.
4. חברי הקבינט המצומצם המנהל את המלחמה – כל אחד ואחד מהם עסוק יומם ולילה בתחומו, ואין שעתו פנויה לחשוב על כמה צעדים קדימה. צריך אפוא להקים לידם צוות מקצועי מייעץ שתפקידו לשבת מהבוקר עד הערב על נושאים שעלולים להתרחש בעתיד ושעלולים לגרום לאי־יכולת עמידה במטרות המלחמה. ההתראה של צוות המומחים לקבינט מראש תאפשר לחברי קבינט המלחמה לתכנן ולקבל החלטות שימנעו את הכישלון שלא נצפה מראש. יש כמה נושאים כאלה שחייבים להביאם בחשבון מראש ולהכין עבורם כמה דרכי פעולה אפשריות כדי להתגבר על הבעיה.
א. תכנון וביצוע של הלחימה בדרום הרצועה שטרם החלה (בח'אן יונס ובסביבתה) מול שלוש חטיבות חמאס המתבצרות בעיר וביישובים סביבה ובמנהרות שמתחתיה – מעלים כמה שאלות. באזור זה שוכנים שני מיליון פליטים, תושבים ומי שברחו מהעיר עזה. כיצד עושים זאת הלכה למעשה? לאן מרכזים את 2 מיליון התושבים העזתים כדי שלא ייפגעו? אילו צעדים יש לנקוט שלא יופסק הסיוע ההומניטרי? תשובות על שאלות אלו הן תנאי הכרחי לפני התחלת מתקפת צה״ל על דרום הרצועה כדי שלא ניכשל ונאבד את תמיכת ארה״ב בהמשך הלחימה.
ב. ואף גם זאת, כיצד נפעל בשׂוֹם שכל בצפון מול החיזבאללה כדי שלא תפרוץ מלחמה אזורית, שעלולה לטרוף באחת את כל הקלפים שלנו? פריצת מלחמה בצפון בשעה זאת עלולה לפגוע בעיקר מטרותינו – למגר את החמאס בעזה, ואנו עלולים לצאת מופסדים בכל היבט ועניין בצפון הארץ, במרכזה ובדרומה.
ג. לא זו אף זו, הלחימה תארך זמן רב מאוד, ולכן נשאלת השאלה – כיצד נוכל להחזיר לעבודה חלק מובהק ממאות אלפי אנשי המילואים והמפונים מעוטף עזה ומיישובי הצפון כדי שלא תקרוס כלכלת ישראל?
ד. למעלה מזה, שאלה שחייבים לדון בה בכובד ראש ולנתחה בכל הניתוחים המקצועיים עם אנשים יודעי דבר הבקיאים היטב בדרכי פעולת הממשל בארה״ב, ועלינו להביאה בחשבון בהיותה רכיב חשוב מאוד בהחלטות – האם ממשל הנשיא ביידן יעמוד בלחצים מבית? (כיום יש הפגנות קשות בערי ארה״ב נגד מלחמתה של ישראל ברצועת עזה, מלחמה שהביאה לידי אלפי הרוגים ופצועים ושני מיליון פליטים.) נשאלת השאלה האם ימשיך הממשל לתמוך בהמשך הלחימה של ישראל נגד החמאס ברצועת עזה לאורכה של המלחמה הארוכה הצפויה לנו? ביידן, נשיא ארה"ב, מודע לכך שמצב זה עלול לסכן את בחירתו בפעם שנייה לנשיא, ועקב כך הוא עלול לשנות את עמדתו. בלעדי תמיכת ארה״ב בלחימתנו ברצועת עזה, לא נוכל לבדנו להמשיך בלחימה ולהשיג את מטרות המלחמה.
לסיום, יש עוד שאלות רבות אחרות שחלקן יעלו תוך כדי הלחימה. אם יהיו שאלות בעלות משמעות מכריעה כדוגמת השאלות שציינתי לעיל, שלא יהיו עליהן תשובות ופתרונות מראש, ושלא יהיה אפשר להכין עבורן תוכנית פעולה סבירה היכולה להתגבר על הבעיה – לא יהיה כדאי להמר עליהן ו"להיכנס עם הראש בקיר", דבר שיביא לאובדן התמיכה בנו ולהפסד במלחמה ואי־השגת מטרותיה. במקרה כזה הקבינט המצומצם והרחב יצטרכו לקבל החלטה מהי נקודת היציאה הנכונה ביותר מהמלחמה כדי שלא נצא ממנה במצב גרוע הרבה יותר משנכנסנו אליה.