מצבה הנוכחי של ישראל בתוך המרחב המזרח תיכוני נראה חסר פתרון. הצפי הוא המשך חוסר היציבות באזור, כולל המשך מרוץ חימוש של כל הגורמים המעורבים. לכאורה המצב נראה חסר מוצא ואין פתרונות קסם לכינון יציבות ושלום בישראל ובאזור. אני סבור כי ישנו פתרון אפשרי ונכון לתסבוכת שבה אנו נתונים - היוזמה הסעודית שהוצעה על ידי יורש העצר הסעודי דאז עבדאללה בן עבד אל־עזיז, ושהפכה להיות היוזמה הערבית לשלום אשר אושררה חמש פעמים מאז הצגתה על ידי הליגה הערבית, ללא שום תגובה ישראלית. לצערי, אף שההצעה שאותה אני עומד לפרט קיימת מאז 2002, כל ראשי הממשלה בישראל מאז ועד היום לא הגיבו להצעה זו ולא עשו דבר בעניין, אף על פי שרובם אמרו כי זהו רעיון טוב.
יוזמת השלום הערבית אומצה ב־28 במרץ 2002 בכינוס הליגה הערבית בביירות, והיא משקפת, למעשה, את העמדה הרשמית המשותפת של המדינות הערביות באשר לפתרון הסכסוך הישראלי־ערבי. היוזמה כוללת התחייבות של 57 מדינות ערב לכונן יחסי שלום נורמליים עם ישראל ולהכריז על סוף הסכסוך עמה, בכפוף לשלושה תנאים.
התנאי הראשון הוא נסיגה ישראלית מלאה לקווי 4 ביוני 1967, ובכלל זה מהגולן הסורי ומהאדמות שישראל "כובשת" בלבנון – חוות שבעא. השני, כינון מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים. השלישי, פתרון צודק ומוסכם לסוגיית הפליטים בהתאם להחלטת עצרת האו"ם 194, תוך התנגדות ליישוב הפליטים במדינות המארחות אותן ללא הסכמת אותן מדינות.ארה"ב, יש לציין, ראתה בחיוב את היוזמה הערבית, אף שהיא שומרת לעצמה את הבכורה כמתווכת הבלעדית בין ישראל לערבים.
עם אישור היוזמה בריאד, הצעתי לראש הממשלה אריאל שרון במקום לבצע את תוכנית ההתנתקות ללכת לדיון עם סעודיה על היוזמה הערבית, ולהציע מפגש בירושלים או בריאד של כל מדינות ערב השותפות ליוזמה, המהווה פתרון כולל לסיום הסכסוך. לצערי, אף ששרון חשב שזה רעיון טוב, הוא הלך על ההתנתקות מעזה ומצפון השומרון. בהמשך הבאתי את היוזמה הערבית לדיון בממשלה של אהוד אולמרט ובקבינט, ולצערי גם כאן אולמרט חשב שהיוזמה היא רעיון טוב, אבל לא נעשה שום צעד בכיוון זה. בהמשך, כח"כ באופוזיציה, ניסיתי לשכנע את ראש הממשלה בנימין נתניהו ליזום פתרון כולל באמצעות היוזמה הערבית, אך הוא לא קיבל את עמדתי. לאחר מכן הקמתי שדולה בכנסת לתמיכה ביוזמת השלום הערבית והיו חברים בה 42 חברי כנסת מסיעות שונות, אבל לא יכולנו לקדם את היוזמה.
אינסוף יתרונות
היוזמה הערבית לשלום היא הפתרון הטוב ביותר, וזאת לאור מגוון רחב של סיבות.
• שלום עם כל העולם הערבי. גם מי שתומך בשלום עם הרשות הפלסטינית צריך לשאול את עצמו מדוע לעשות שלום רק עם הרשות, אם אפשר באותו מחיר לקבל שלום כולל עם כל מדינות האסלאם ולשים סוף לסכסוך הערבי־ישראלי.
• פתרון בעיית זכות השיבה. היוזמה הערבית פותרת את הבעיה הגדולה ביותר של הפלסטינים אשר בגללה גם יאסר ערפאת מול אהוד ברק וגם אבו מאזן מול אולמרט לא חתמו על הסכם שלום, אף על פי שהציעו להם כמעט את כל מבוקשם. אף מנהיג פלסטיני לא יכול לחתום על הסכם מבלי להבטיח את זכות השיבה, אך היוזמה פותרת את הבעיה בצורה אלגנטית. הנוסח הוא "פתרון צודק ומוסכם לפליטים". מוסכם, פירושו שישראל צריכה להסכים. כבר בשנת 2002, כאשר היוזמה פורסמה, אמרתי כי אני מאמין שאין מנהיג ערבי אחד בליגה הערבית שחושב שישראל תסכים להחזיר פליטים לשטחה. לכן בעצם המשמעות היא שהיוזמה תבטל את הדרישה הפלסטינית הזאת.
• הדרישה של חזרה ישראלית לקווי 1967. גם כאן, כאשר היוזמה פורסמה, אמרתי כי לדעתי אין אף מנהיג ערבי שחושב שישראל אכן תחזור לקווי 67' ממש, ולדעתי הכוונה היא לקבל שטח חלופי בגודל דומה. דהיינו אם ישראל תספח את השטח ממערב לגדר ההפרדה, כ־5% משטח הגדה, יינתן לפלסטינים שטח אחר באזור יהודה או בעזה. לימים הסתבר כי צדקתי לחלוטין, כי כאשר מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי ניהל את המו"מ לשלום מול ממשלת בנימין נתניהו, יאיר לפיד וציפי לבני, נציגי הליגה הערבית הודיעו לו כי הם מסכימים לחילופי שטחים.
• משאל עם. על פי החוק הישראלי, ויתור על שטח של המדינה מצריך קיום משאל עם. ברור שאם הסכם השלום ייערך עם כל מדינות ערב, הסיכוי לקבל את הסכמת הציבור הוא הרבה יותר גדול מאשר הסכם עם הפלסטינים לבדם.
• ערובה לקיום ההסכם. הסכם שלום כולל הוא הערובה לכך שהשלום יתקיים, כי אם כל מדינות האסלאם יחתמו שלום ונורמליזציה עם ישראל, מי יעז לשבור את ההסכם הזה? אם השלום יהיה רק עם הפלסטינים, מספיק מנהיג פלסטיני מזדמן שלא ירצה בכך, וההסכם תם.
• השבת רצועת עזה לשליטה של הרשות הפלסטינית. זו גם דרך אפשרית להחזיר את רצועת עזה לשליטת הרש"פ ובכך להוציא את חמאס מהתמונה. את זה אני אומר כבר משנת 2002.
• עייפות של מדינות ערב מהפלסטינים ומהטרור. גם מדינות ערב עייפות מהסיפור הפלסטיני, וחלקן בעצמן מנהלות מלחמה מול הטרור. לכן גם מבחינתן של ירדן, מצרים, האמירויות וסעודיה, הסכם שלום כולל יהווה חיזוק של הקו המתון הסוני, מול הציר של איראן והשיעים. את כל הסיבות וההסברים הללו הדגשתי שוב ושוב בפני ראשי הממשלה בישראל ובכל פורום שדן ביחסי שלום של ישראל עם הערבים. לצערי אף ראש ממשלה לא יזם כל מהלך בכיוון זה. אפילו לא טלפון לראשי השלטון הסעודי. תמוה מדוע ראשי הממשלה בישראל מתחמקים מהנושא. ייתכן כי הם מבקשים לרצות את הממשל האמריקאי, אשר רוצה לשמר את מעמדו כמתווך הבכיר בין ישראל לערבים, ולכן אינם יוזמים מהלכים בכיוון זה.
צעד אדיר
אני סבור כי ישראל צריכה להוביל את המהלכים לשלום בעצמה ולא להמתין לאיש, כי בנפשנו הדבר. אני בטוח כי אם ראש ממשלה ישראלי יתחיל במהלך בכיוון זה ויתנהל מו"מ לקידום היוזמה, העולם כולו יתייצב וימחא כפיים. היום יותר מתמיד הוא הזמן הנכון לקדם את היוזמה, בעיקר לנוכח המלחמה הקיימת מול חמאס ולנוכח חימום היחסים בין ישראל, סעודיה והאמירויות. אני מעריך כי אם ישראל תבקש מערב הסעודית לקדם את היוזמה, יהיה זה במקביל צעד אדיר לקידום הסכם שלום עם סעודיה, מאחר שצעד זה יכבד מאוד את יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן ויעצים את ההשפעה הסעודית באזור.
אנו היום זקוקים לגיבוי אמריקאי, אירופי וערבי כדי להשלים את ביטול שלטונו של חמאס בעזה, והמהלך הזה משתלב היטב עם יוזמת השלום. מהלך ישראלי לקידום יוזמת השלום הערבית ישיג לנו את הגיבוי הבינלאומי להמשך הלחימה וחיסול שלטון חמאס, ומאידך זו תהיה אבן הפינה להקמת קואליציה בינלאומית, לשיקום עזה ולקיום הסכם שלום אמיתי עם הרשות הפלסטינית, אשר תהיה אחראית גם על עזה. אני חושש כי דשדוש והתחמקות מקבלת החלטות יפגעו קשות ביכולת של ישראל להשלים את מיטוט חמאס, ויפגמו בתמיכה האמריקאית והעולמית בהמשך הלחימה לאורך זמן, מה שיכול להביא לכך שמטרות המלחמה לא יושגו, ובעיקר יביא להמשך הסכסוך ולבזבוז משאבים אדיר, ללא התקדמות בהשגת שלום יציב ובר־קיימה.
ההחלטה בכיוון זה אינה קלה, אבל התעלמות מהאפשרות לקדם שלום כולל תהיה בכייה לדורות. אני מצפה מראש הממשלה בישראל להעז לבדוק את הדרכים לשלום כולל ולהיאבק להשגתו. עצימת עיניים מול היוזמה, שעדיין מונחת על השולחן, ולא לנסות לפחות לקיים דיון מול סעודיה, גם בלי התחייבות מראש לקבל את כל חלקיה, תהיה טעות חמורה.
הכותב הוא שר המשפטים לשעבר
[email protected]