יש הסכמה בין ישראל לבין ארצות הברית לגבי המלחמה בחמאס בעזה ויש גם מחלוקות. יש הסכמה על המלחמה ומטרותיה וחילוקי דעות על זמן, היקף הסיוע ההומניטרי והיום שאחרי. שתי המדינות אומרות שיש להכריע את חמאס כך שהוא לא יוכל יותר לשלוט בעזה ולחזור על התקפות נפשעות מהסוג שהוא בצע בעוטף ב-7 באוקטובר, כפי שמנהיגיו מבטיחים. יש הסכמה על כך שהחמאס חייב לשחרר את בני הערובה או לפחות לאפשר לנציגי הצלב האדום לבקר אותם, שהשימוש בכוח הוא מוצדק והכרחי ושצריך לצמצם ככל האפשר פגיעה באזרחים שאינם לוחמים.
ממשל ביידן לוחץ להרחיב את הסיוע ההומניטרי, כולל כמויות גדולות של דלק, כדי למנוע מהומות ומגפות ופגיעה בלגיטימציה למלחמה, בעולם ובתוך ארצות הברית. כאשר שתי המדינות תאמו עמדות בעניין זה, ממשל ביידן הבהיר שאם חמאס ישתמש בסיוע ההומניטרי לצרכיו, הוא ייעצר. יש עדויות רבות שזה המצב. יתר על כן, ישראל טוענת שהסיוע שהחמאס שודד מחזק את יכולת ההתנגדות הצבאית שלו ולכן מאריך את המלחמה ואת נזקיה.
קובעי מדיניות אמריקניים השמיעו הצהרות והדלפות מבלבלות בעניין גורם הזמן. במהלך ביקורו של שר החוץ אנתוני בלינקן בארץ, הוא שאל את הקבינט המלחמתי כמה זמן יידרש כדי לסיים את המלחמה. שר הביטחון גלנט השיב כמה חודשים. בלינקן הגיב שלישראל יש רק כמה שבועות. ממלא תפקיד בבית הלבן, שלא הזדהה, הדליף לאתר החדשות "פוליטיקו" "שביידן הציב לישראל אולטימטום לסיים את המלחמה עד סוף השנה". יתכן שבתגובה להדלפה, איש ממשל אחר, שכן הזדהה, סגן היועץ לביטחון לאומי של הבית הלבן ג'ון פיינר, אמר: "ארצות הברית לא הציבה לישראל מועד לסיום הפעילות המבצעית נגד חמאס ברצועת עזה. אם המלחמה תסתיים עכשיו, הארגון האסלאמי ימשיך להוות איום". הוא הוסיף שארצות הברית מאמינה שלישראל יש עוד הרבה מטרות לטפל בהן בדרום הרצועה.
לראשונה מאז מונה לתפקידו ב-2017, מזכיר האו"ם אנטוניו גוטרש, הגרוע והכושל בתולדות הארגון, הפעיל את סעיף 99 באמנת האו"ם וקרא לכינוס דחוף של מועצת הביטחון בנושא ההידרדרות המצב בעזה. איחוד האמירויות גיבש הצעת החלטה הקוראת להפסקת אש הומניטרית מיידית בעזה. השגריר האמריקני רוברט ווד אמר שההצעה "אינה מאוזנת ומנותקת מהמציאות, לא תסייע בשום צורה לנעשה בשטח ורק תזרע את זרעי המלחמה הבאה". הוא ושגרירת בריטניה דרשו לכלול בהצעה גינויים מפורשים להתקפת החמאס על העוטף, כולל התקיפות המיניות, ותביעה להחזרת כל בני הערובה שבידי חמאס. כותבי ההצעה סרבו, ארצות הברית הטילה וטו על ההצעה והיא נפלה.
מצב שבו רק ארצות הברית הצביעה נגד, בריטניה נמנעה ומדינות המערב, צרפת, שוויץ, ויפן הצביעו בעד, צריכה להדאיג את ישראל. אלה שהצביעו בעד תמכו בהמשך השליטה של חמאס בעזה. אם מזכיר האו"ם והמדינות האלה כל כך מודאגות מהמצב ההומניטרי בעזה, הם היו יכולים לקרוא לחמאס להפסיק את המלחמה, להסגיר את נשקו ולצאת מעזה.
הרצון של ממשל ביידן לסיים את המלחמה בעצימות גבוהה קשור גם בלוח הזמנים של הפריימריז בבחירות 2024 לנשיאות. הן תתחלנה בסוף ינואר הקרוב. שתי קבוצות במפלגה של ביידן, אלה שקוראים לעצמם "פרוגרסיביים" ואמריקנים מוסלמים, אומרים שלא יצביעו עבורו אם ימשיך לתמוך בישראל.
התוצאות של ביידן בסקרי הבחירות מול טראמפ אינם טובים הן ברמה הארצית והן במדינות שמכריעות בחירות. הסיבות העיקרית קשורות לגילו המבוגר ולמדיניות הכלכלית שלו ולא לתמיכתו בישראל. אבל סקר דעת קהל מהימים האחרונים שפרסם מכון פיו, מגלה שאמנם כשני שלישים של הציבור חושב שחמאס אחראי למלחמה, אבל 44 אחוזים מקרב הדמוקרטים לעומת 35 אחוזים שוללים את "התגובה שלו למלחמה", ו-45 אחוזים לעומת 26 אחוזים חושבים שישראל "הרחיקה לכת" במלחמה. התוצאות האלה מדאיגות את מנהלי הקמפיין שלו. הם רוצים שהוא יגיע לפריימריז לאחר סיום מוצלח של המלחמה ונטרול חמאס שגם ימתנו את הביקורת כלפיו בתוך מפלגתו.
המחלוקת היותר רצינית בין ממשל ביידן לבין ישראל קשורה ליום שאחרי. הממשל רוצה לדעת מה ישראל מתכוונת לעשות בעזה אחרי שהחמאס יוכרע. אמנם הנשיא ואנשיו שללו שילוב כלשהו של חמאס בכל ממשלה פלסטינית חדשה שתקום ופרוז עזה מנשק, אבל הם רוצים אינטגרציה של עזה ויו"ש, רפורמות ברשות הפלסטינית שיאפשרו לה לחזור לשלוט בעזה וחידוש המשא ומתן למציאת פתרון קבע לסכסוך שיתבסס על העיקרון של "שתי מדינות לשני עמים". כל זה, בסיוע משמעותי של המדינות הערביות הפרו-אמריקניות ובראשן החברות בהסכמי אברהם, וכן סעודיה, מצרים וירדן.
בביקורו האחרון של בלינקן באזור, כולל במפגש שקיים עם מחמוד עבאס, יו"ר הרשות הפלסטינית, הוא בדק את התנאים למימוש העקרונות האמריקניים. עד עתה הממשל לא הבהיר איזה שינויים הרשות צריכה לעבור כדי שתוכל לחזור לשלוט בעזה. הממשל גם שולל סיפוח כלשהו של שטח מעזה ואפילו רצועת ביטחון בגבול הרצועה עם ישראל.
בנימין נתניהו שלל את העקרונות האמריקניים אבל לא הציע שום מתכונת שלטון משלו. הוא טען שאין הבדל משמעותי בין החמאס לרשות ותהה איך ממשל פלסטיני שכשל ביו"ש יוכל לשלוט בשני המקומות. נתניהו אמר שלישראל אין כוונה לשלוט בעזה או לספח שטחים מאדמתה אבל כן חזר על הצורך לקבוע רצועת ביטחון כדי למנוע כל אפשרות בעתיד של חזרה על התקפת פתע מהסוג של ה-7 באוקטובר. נתניהו גם דיבר על הצורך להבטיח שליטה ביטחונית ישראלית בעזה כדי למנוע שיקום צבאי של חמאס וארגוני טרור פלסטינים אחרים.
האמריקנים צודקים בכך שהם רוצים לדעת איזה שלטון לדעת ישראל צריך לקום בעזה אבל טועים בהבנת העמדות הישראליות האחרות. הם חושבים שרצועת ביטחון ושליטה ביטחונית פירושם כיבוש השטח. המשמעות של רצועת ביטחון היא שאף עזתי לא יוכל לעבור אותה ולהתקרב לגדר הגבול, ומי שיעבור יירה. זה לא כיבוש.
יש סתירה מבצעית בין המרכיבים בעמדה האמריקנית: אי אפשר לצמצם מאד את הפגיעות באזרחים שחמאס משתמש בהם כמגנים אנושיים, להגדיל משמעותית את הסיוע ההומניטרי שחמאס שודד וגם לסיים את הכרעתו בתוך זמן קצר. ברור שעצירת המלחמה לפני הכרעת חמאס פירושו ניצחון לציר הרוע שהוא חלק ממנו- איראן, רוסיה וסין, ולכן גם תבוסה לארצות הברית, לציר הנגדי שהיא מנסה לבסס, בעיקר באמצעות הנורמליזציה של היחסים בין ישראל לבין סעודיה.
הווטו שארצות הברית הטילה על הצעת ההחלטה באו"ם להפסיק מיידית את המלחמה אומר שצריך לאפשר לישראל להמשיך את המלחמה בעזה, לסלק את חמאס ולהחזיר את בני הערובה. מצד שני, ברור שהשעון המדיני והפוליטי בוושינגטון מתקתק וממשל ביידן לוקח אותו בחשבון ולכן גם ישראל צריכה להתחשב בו ולמצוא פתרון יצירתי לסתירות המבצעיות בעמדה האמריקנית.
פרופ' איתן גלבוע הוא מומחה לארצות הברית באוניברסיטת בר-אילן וחוקר בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.