כבוגר (ביחידת השריון שבה נלחמתי אולי ההגדרה הנכונה היא כניצול) מלחמת יום הכיפורים אני מכיר מקרוב את המונח קריסת הקונספציה. לכל מי שלא מכיר, קונספציה היא, על פי מילוג - המילון העברי החופשי ברשת - תפיסה, השקפה, מחשבה. לדוגמה: “לפני שהגעתי לעיר הייתה לי קונספציה שגויה על עירוניים”.
ימים כואבים: האם זה מה שמוביל למספר החללים הגבוה ברצועה?
הרמטכ"ל על האסון בגולני: "כוח אחד נכנס למצוקה, כוחות רבים הלכו לתוך האש"
הטבח הנורא ב־7 באוקטובר הוא עדות נוראה לקריסת הקונספציה ששלטה בישראל, בקרב מקבלי ההחלטות, פיקוד צה”ל ופרשנים רבים בתקשורת הישראלית, בשנים האחרונות. אחת התפיסות השגויות של ממשלת ישראל הנוכחית הייתה זו שקבעה כי היא הצליחה במדיניותה להעלים את הבעיה הפלסטינית מסדר היום הישראלי והעולמי.
הסכמי אברהם זכו לשבחים מפי כל, תוך ציון העובדה שהם מתעלמים לחלוטין מהפלסטינים ומהווים הוכחה שניתן להגיע להסכמי שלום ונורמליזציה עם שכנינו הערבים בלי לשלם מחיר מדיני כלשהו לשכנינו הפלסטינים.
ב־7 באוקטובר התברר כי אולי ניתן לטוס חופשי לדובאי ולאבו דאבי ולהצטלם עם חובש כאפייה, אך במקום מחיר מדיני שילמנו לפלסטינים מחיר דמים נורא והבעיה הייתה ונשארה על סדר יומנו ועל סדר היום העולמי ומחייבת התייחסות ופתרון, בין שכוחני ובין שמדיני. כי כך אי אפשר להמשיך.
בהקשר זה של קריסת קונספציית “אפשר בלי הפלסטינים”, קרסה גם הגישה שהובילו נתניהו ואחרים במשך השנים האחרונות שניתן “לנהל את הסכסוך” ואין צורך לפתור אותו כי ממילא אין לו פתרון המקובל על רוב הציבור בישראל. מסתבר שבמקום לנהל את הסכסוך, הוא ניהל אותנו, גבה מחיר נורא וערער לחלוטין את תפיסת הביטחון האישי של אזרחי ישראל.
לצערי, גישה מסוכנת זו תפסה לה אחיזה גם בקרב מפלגות המרכז־שמאל שחששו מלהביע עמדה בעד פתרון הסכסוך, משהו כמו שתי מדינות לשני עמים או איזה פטנט אחר. את המושג “פתרון מדיני” החליפה מילה שסיכנה את חיי אזרחי ישראל ודרדרה לשפל המדרגה את הביטחון הלאומי והאישי. מדובר במילה “הכלה”. כלומר שווה לספוג טילים על יישובי הדרום באופן קבוע ומעת לעת על מרכז המדינה, העיקר שלא צריך לאמץ את המוח כדי למצוא פתרון לסכסוך.
מחשבה נוספת של הממשלה הנוכחית שקרסה, היא זו שלפיה ניתן להפריד בין הגדה לרצועה ולנהל מדיניות שלפיה חמאס בגדה הוא אויב ואילו בעזה, אנו, ישראל, מאפשרים את התעצמותו ומימונו כדי להשיג שקט בגבול וכדי להחליש את הרשות הפלסטינית. ב־7 באוקטובר התברר בכאב גדול כי חמאס בעזה אינו שותף וכי העובדה שאפשרנו את מימונו העצימה את יכולתו לפגוע בנו ולהרוג את אזרחינו.
גם הקונספציה הצבאית, שלפיה הטכנולוגיה והמודיעין מבוסס ההייטק יגנו עלינו בכל מצב, קרסה במחיר דמים כואב. התברר שאת “רואה יורה” - הבסיס להגנת יישובי העוטף - ניתן לנטרל ברחפני LOW TECH בשקל וחצי שמעוורים את “הרואה” ועוצרים את “היורה”. אפילו את המכשול הקרקעי שנעוץ עשרות מטרים באדמה ועלותו מיליארדי שקלים אפשר לחצות באמצעות טרקטור פשוט של אלפי שקלים בודדים.
גם התפיסה, בדומה ליום הכיפורים 1973, שתמיד המודיעין יתריע בזמן ונוכל להיערך, קרסה. התפיסה הנכונה היא שתכונתו של המודיעין היא שיכול להיות שלא יתריע ועל כן יש להיערך על הגבול כאילו לא תהיה התרעה. יש רק קונספציה אחת שיש לדבוק בה: כוחנו בעוצמתנו כי רק עם חזק יעשה שלום.