בלי כיבוש דרום לבנון וביירות אי אפשר לפרוק את נשקו של חיזבאללה, אך על-ידי ניצול נקודות התורפה של הארגון ניתן לאלצו להסיג את לוחמיו החמושים אל מעבר לליטאני ולשמור על הפסקת אש מלאה לטווח של שנים. זה יאפשר את חזרת תושבי הצפון לבתיהם. בין מלחמת 2006 לפיצוץ הטרוריסטי ליד מגידו במרץ 2023 אכן הושגה הפסקת אש כזו.
נתניהו: "רק המשך הלחץ הצבאי יביא לשחרור החטופים"
ישראל ידעה על כך שנים - ולא עצרה את "מכונת המזומנים" של חמאס | תחקיר
רבים בישראל שבויים בקסם הדמיון שבין חסן נצראללה ליחיא סינואר, אבל יש גם הבדלים גדולים מאד ביניהם, וכולם לרעתו של נצראללה. ההבדלים הללו מסבירים מדוע, בעוד שסינואר פועל בלי להתחשב באזהרות ישראל, מאז 2006 נצראללה עשה רק מה שישראל הרשתה לו לעשות. ישראל עשתה את השגיאה הקריטית הראשונה כשהגיבה בהססנות על הפיצוץ ליד מגידו במרץ השנה.
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
נסראללה הבין שאנו מורתעים והמשיך. ב-8 באוקטובר, כדי להופיע כמשתתף במלחמה, הוא עלה מדרגה. ישראל רק התאימה עצמה למדרגה החדשה שהוא החליט עליה. בין אם המחליטים שלנו נהגו נכון או לא, נצראללה שוב הבין שישראל משאירה את ההחלטה בידיו. הוא ממשיך להסלים, אך בזהירות. נצראללה אם כן זהיר ומחושב לאין שיעור יותר מסינואר, מפני שהוא מבין שיש לו נקודות תורפה. אפשר לנצלן ע"י גילוי יותר יוזמה ותעוזה ישראלית.
1. לאחר שהצליח מול ישראל, האו"ם ומדינות המערב להרדים את החלטת האו"ם 1701 מ-2006. בהחלטה נקבע שהוא יתפרק מנשקו ויסיג את כוחותיו מדרום לבנון, ובשטח יתפרסו כוחות צבא לבנון וכוחות יוניפיל. ההחלטה אושרה על ידי ממשלת לבנון, אך חיזבאללה התעלם ממנה. כשפתח באש הפעם העיר נצראללה את ההחלטה הזו משנתה. אם יסרב לה שוב, יש לישראל לגיטימיות בינלאומית מלאה להשתמש בכח כדי לפרז את דרום לבנון.
2. אבדן אלפי לוחמי חמאס איננו מטריד את סינואר, ובלבד שהוא ואלפים אחדים ישרדו ושישראל תיסוג עד העימות הבא. נצראללה, לעומתו, חש אחריות עמוקה לחייליו. החברה השיעית בלבנון, בסיס כוחו של הארגון, רגישה מאוד לאבדות. בעת מעורבותו במלחמת האזרחים בסוריה ספג הארגון למעלה מ-2,000 הרוגים ופצועים רבים. הדבר הביא להתמרמרות רבה בקהילה השיעית ששאלה מדוע נהרגים הבנים במלחמה לא להם.
הוא חש היטב אפילו את אבדנם של עשרות בודדות מלוחמיו מאז ה-7 באוקטובר. שלא כסינואר, הוא חייב בדין וחשבון למשפחותיהם. נאומו האחרון של נצראללה ב-11 בנובמבר הוקדש לחללים הללו. למרות האש והגפרית שהיו בו היה זה נאום כואב. הוא נפתח בפסוק קוראן מנחם: "אל-נא תחשבו את אלה שנהרגו למען האל מתים: הם חיים אצל ריבונם וכל מחסורם מתמלא". נקודת התורפה שלו היא שכל לוחם חיזבאללה הרוג פוגע במעמדו.
3. סינואר מוכן להקריב את רוב תושבי עזה למען האידיאולוגיה שלו. נצראללה שונה. הוא חש אחריות עמוקה כלפי הקהילה השיעית הגדולה שלו בדרום לבנון ובדאחיה. הבריחה ההמונית ואחר-כך ההרס שם ב-2006 גרמו לו נזק פוליטי קשה. גם היום מתחילה להתעורר ביקורת בשל המלחמה שפתח נגד ישראל, שאינה נוגעת ללבנון ואשר משתקת את הדרום.
היא הביאה לעשרות אלפי פליטים שברחו מהדרום, ועוד היד נטויה. היום נסראללה איננו מאמין לאיומים הרועמים של ראש הממשלה ושר הביטחון מפני שהוא סבור שהם ריקים מתוכן. צריך ואפשר לשכנע את כל אוכלוסיית דרום לבנון לעבור לביירות. כל פליט מן הדרום בביירות הוא אבן ריחיים על צוארו של נצראללה. יש להכות את נצראללה בנקודת התורפה הזו.
4. לכשתסתיים המלחמה בעזה יש לשכנע את האוכלוסייה השיעית בדרום שאם נסראללה לא יסיג את כוחותיו בעצמו, ישראל תפלוש ותעשה זאת, ושאין דרך למנוע הרס עצום ופינוי כל האוכלוסייה עד שהאזור יפורז. רק איום אמין כזה יביא ללחץ של האוכלוסייה השיעית על נסראללה לפרז את הדרום. חמאס בנוי על בני-פליטים שחלומם הוא לשוב למולדתם ב"פלסטין הכבושה".
לעומתם, השיעים ה"מתואלים" של ג'בל עאמל שבדרום לבנון חיים במולדתם ההיסטורית. לפי אמונתם הם הגיעו לשם מתימן כבר במאה השביעית לספירה. הם חיים על אדמתם-שלהם מדורי-דורות. אין אצלם כמיהה נואשת לפלסטין האבודה. פלסטין חשובה להם, אך מולדתם חשובה להם לאין ערוך יותר, ובהבדל גדול מאוכלוסיית עזה, להם יש מנופי-לחץ אפקטיביים על נצראללה. זוהי עוד נקודת תורפה ואפשר לנצלה.
5. השיעים הם כ35% או 40% מאוכלוסיית לבנון. הם אינם יכולים להתמסר בטרוף לאידיאולוגיה הח'ומייניסטית כאילו הם לבנון. אם נסראללה אינו רוצה לשבת על כידוני לוחמיו, הוא חייב לגבש חזית פוליטית עם שותפים נוצרים, דרוזים וסונים, וכך עשה עד-כה. הוא אינו יכול לכן להפקיר את לבנון כפי שסינוואר מפקיר את עזה. חשוב לו מאד להיחשב כ"מגן לבנון" לא פחות מאשר כ"משחרר ירושלים", אך מצבו בלבנון היום קשה.
בשנת 2019 התמוטטה כלכלת לבנון. מרבית הלבנונים האשימו בכך בעיקר את חיזבאללה, ומאז פורצות הפגנות נגדם ונגד איראן. בבחירות הכלליות במאי 2022 הקואליציה בראשותם איבדה את הרוב שהיה לה בפרלמנט. לשום צד אין רוב, ולכן אין כרגע ממשלה נבחרת ואין נשיא, אך בשני הצדדים יש נציגים המסוגלים להחליף מחנה. למרות ההזדהות עם הפלסטינים, הסכנה שלבנון תוקרב שוב במלחמה למענם זוכה כבר היום לגינויים רבים וקשים מאד, ונצראללה נראה כמי שמאבד את תומכיו בקהילות הלא-שיעיות. זוהי נקודת תורפה נוספת.
6. גם בלי מלחמה, לבנון היא בפשיטת-רגל כלכלית מוחלטת. היא זקוקה להלוואות-ענק כדי להתאושש. מדינות המערב ומדינות המפרץ צריכות להבטיח הלוואות כאלה בתנאי שחיזבאללה יסיג את כוחותיו לליטאני. בעקבות הבטחה כזו חברי פרלמנט אחדים מבין תומכי חיזבאללה ישנו את עמדתם.
גם נסראללה ימצא עצמו במצב שאם יתנגד, הוא ייחשב לסיבה שבגללה נמנע סיוע בינלאומי גדול ומושיע ללבנון. ייתכן אפילו שעיסקה כזו תאפשר לאופוזיציה לבחור בממשלה ונשיא שאינם עושי-דברו של חיזבאללה. הנשיא החדש עלול לדרוש נסיגה וגם פרוק נשק. הצורך הנואש של לבנון בהלוואה כזו הוא נקודת תורפה חשובה.
7. מעבר לתמיכה האיראנית, ההכנסה העיקרית של חיזבאללה באה מייצור סמים והברחתם לירדן ומשם למדינות המפרץ. ישראל יכולה לרסק את התעשייה הזו. המערב יכול גם להקפיא לנצח את חשבונות הבנק של נצראללה.
8. הסכם גבול יבשתי בין לבנון לישראל, הדומה להסכם הימי החכם שנחתם בתיווך אמריקאי באוקטובר 2022, ישלול מחיזבאללה את הטיעון שהם זקוקים לנשק כדי "לשחרר שטחים לבנוניים" שישראל "סיפחה". נצראללה ברך על ההסכם הימי, כי לא רצה להראות כמי שמונע מלבנון רווחי-נפט. ייקשה עליו מאד להתנגד להסכם יבשתי כזה שיבטיח רגיעה ושיקום ללבנון. זוהי עוד נקודת תורפה שאולי ניתן לנצל.
9. נסראללה חייב להתחשב בפטרוניו האיראנים, והם הבהירו לו שאינם רוצים שיסכן כעת את קיומו ומעמדו של חיזבאללה בלבנון. הם זקוקים לו ליום שבו ישראל תתקוף את מתקני הגרעין שלהם, לא לפני כן. גם זה מסביר את זהירותו של נצראללה.
10. לסיכום: אמנם חיזבאללה התעצם מאז 2006, אך גם צה"ל לא שקט על שמריו. האבדות שספג מבהירות לנצראללה כבר עתה שיחסי הכוחות אינם כפי שחשב. התמיכה שלו בחמאס אינה משפיעה על ניהול המלחמה, והמחיר שהוא משלם על-כך עולה מיום ליום. חלק ניכר מהרקטות שלו אינן כשירות, ונופלות בשטח לבנון. צריך למצוא דרך מעשית ומשכנעת מעבר לנאומים להבהיר לו שהפעם תגובת צה"ל נגד ארגונו, קהילתו, וארצו תהייה חמורה בהרבה מזו שהייתה ב-2006.