אחת הטענות של השנים האחרונות, לפני ה-7 אוקטובר, הייתה שחמאס נמצאת בעקבות אש"פ. הטענה הייתה שהחיבור בין היותה תנועת שלטון לבין 'השלום הכלכלי' והכסף הקטרי ינתב אותה למקום הפרגמטי שבו לכאורה צעד אש"פ של יאסר ערפאת.
מידע שיכול להפליל את ישראל: הקלף שארה"ב מחזיקה עלינו נחשף
אש"פ, הארגון לשחרור פלסטין, החל כזכור את דרכו בשנת 1964 כארגון גולה חוץ-פלסטיני שהתנחל בכל מיני זירות (ירדן, לבנון ולבסוף תוניס) ופעל כמסגרת שמאגדת לא מעט ארגונים פלסטינים (הגדול שבהם הוא פת"ח), אשר פעלו באמצעי טרור הן בחו"ל והן בתחומי ישראל ומולה.
בשנת 1991 החל תהליך הלוקליזציה של אש"פ עם כניסת אנשיו לשטח והקמת הרשות הפלסטינית. תוניס הפך במידת מה לרמאללה, גם אם לא בנפרד לחלוטין מתרבות הארגון הגולה. לגבי חמאס, הרי שהתנועה נוסדה בשטחי "הפנים", קרי רצועת עזה, גם אם היו לה מקורות ויסודות מחוץ לרצועה ("חמאס חוץ").
מאז השתלטה חמאס על השלטון בעזה ב-2007, הנטייה הייתה לתעל אותה למציאות של גוף שלטוני שהאחריות השלטונית שלו תעמעם את כובע ההתנגדות והטרור. הפרדוקס הגדול שקרה ממש להיפך. בראייה ארוכת טווח חמאס בנתה את עצמה כסוג של אש"פ חדש עם נוכחות ורגליים מחוץ לעזה.
סימנים לכך התגלעו על רקע מבצע שומר החומות בשנת 2021 כאשר ישראל נחשפה לנוכחות צבאית של חמאס על אדמת לבנון, במחנות הפליטים הפלסטינים שם, בדומה לנוכחות שקיים שם אש"פ בשנות השבעים והשמונים. הנוכחות הזו קיבלה ביטוי בירי טילים על ישראל הן במהלך שומר החומות ומאז, כולל באירועי הלחימה ברצועת עזה.
הרחבת תפיסת הזהות של חמאס מארגון לוקאלי-מקומי לתנועה אזורית בא לידי ביטוי עם הפיכתה, גם כן מאז שומר החומות (2021), לגורם מוביל בייצור והנעה של תהליכים רחבים במזרח התיכון. למעשה, חמאס הפכה בעצם היוזמה שלה לעימות מול ישראל לגורם מפתח במחנה ההתנגדות, ולחיל החלוץ במאמץ של "אנשי הלבבות" האידיאולוגיים של המזרח התיכון במאמציהם למוטט את הסדר המזרח תיכוני היציב שהחל להתגבש על רקע "הסכמי אברהם". ההתנקשות הראשונה בסדר הזה הייתה באירועי שומר החומות והשנייה הייתה ב-7 אוקטובר, בשיאו של המאמץ לנורמליזציה ביחסי ישראל עם סעודיה.
הסימן הנוסף המטריד בתהליך הגדילה התפיסתי של חמאס נחשף בימים האחרונים. המוסד סיכל בדנמרק ניסיון של גורמי חמאס לבצע פיגוע נגד גורמים ישראלים/יהודים. ההתרחשות הזו מבטאת גלישה נוספת של חמאס לזירת פעולה חדשה של טרור חו"ל, מוטיב אשר אפיין את ארגוני אש"פ של שנות השבעים והשמונים, וכמובן גם את גורמי אל-קאעדה.
המגמה הזו של הפיכת חמאס מגורם מקומי לגורם אזורי ואף בינלאומי, צריכה להדליק נורה אדומה בישראל. למן תחילת המלחמה הגדירה ישראל את אחת ממטרות הלחימה כהשמדת חמאס. בעשותה כן, כיוונה ישראל בעיקר למרחב הרצועתי שבה מרוכז עיקר כוחה הצבאי של התנועה. ברן, לצד מושגים אחרים (כמו "היום שאחרי" או "מיטוט חמאס") שזקוקים להגדרה מחודשת, כך עם המושג "השמדת חמאס". הרושם הוא כי חמאס מתכוונת להמשיך ולשרוד, וגם אם שרידותה בעזה תיפגע היא מכוונת להמשיך ולהתקיים כפורמולה דומה לזו של אש"פ ההיסטורי בזירות אחרות, כמו קטר, תורכיה ומדינות מערביות. משם היא גם תנסה לייצר טרור כלפי ישראלים ויהודים.
מכאן שהאתגר של ישראל בהשמדת חמאס אינו מסתכם רק בפירוק הגדודים והחטיבות העזתיות של הארגון. עליו להיות מועתק גם אל המרחבים הגיאוגרפיים שבהם פועלת תנועת חמאס מחוץ לתא השטח הקטן של רצועת עזה.