כשלי ה־7 באוקטובר ימשיכו להעסיק אותנו שנים רבות, ובצדק. נצטרך לתת תשובה לשאלה הפשוטה: איך ייתכן שנושא מרכזי בחיים הלאומיים שלנו כמו ביטחון הגבולות, המובא לידיעתם ותודעתם של כל כך הרבה אנשים משכילים, אינטליגנטיים ורבי־ניסיון, כולל נושאי משרה שלהם אחריות אישית ישירה לתושבי הרצועה, וכשלכולם זורם הרבה מידע המנותח כל הזמן, מוליד שגיאה בהבנת המציאות על ידי כולם.
גלנט הניח תוכנית תקיפה בלבנון, דרעי צעק על אנשי גנץ: "שיבוא ויחתום!" | הדרמה בקבינט נחשפת
הותר לפרסום: שמונה חיילי צה"ל נפלו בקרבות הקשים ברצועה| עדכונים שוטפים
זה לא נושא לוועדת חקירה. הליך חקירתי של בירור איזה בעל תפקיד לא עשה את מה שהיה צריך לעשות או לא הבין מה הוא כן צריך לעשות אינו זה שיציע תשובה. זוהי תופעה חברתית תודעתית ששום ועדת חקירה לא תיתן לה תשובה, שכן ועדת חקירה אמורה לאתר יחידים נושאי משרות ספציפיות שכשלו. ועדת חקירה לא תוכל לעסוק במחקר של מגיפה חברתית תודעתית המשליטה נגיף תודעתי בחשיבה של כולם. הרי ברור שכשכל כך הרבה אנשים עושים את אותה השגיאה, יש משהו פגום בתשתית החברתית הקולקטיבית המולידה את אותה שגיאה.
לאחר כשלי מלחמת יום הכיפורים בוצעו מחקרים למכביר והיה ברור לכל איפה נעשו השגיאות ומה היו הנחות העבודה המוטעות. הבנו היטב את השגיאות אבל לא ידענו לשנות את דרכי החשיבה המולידות שגיאות אלה והמייצרות את אותה קונספציה שמולה כל התבונה כמו נספגת ומתאדה. יצרנו שיטה ששואפת לשחרר אותנו ממסורת של חשיבה כאשר מדובר במוקדים של החלטות מרכזיות החשובות לביטחון האומה כלפי פנים וכלפי חוץ.
יצרנו קריטריונים מאוד ברורים שעל פיהם נושאי תפקידים מרכזיים כמו מפכ”ל משטרה או רמטכ”ל יכולים לשאת בתפקיד רק לתקופה קצובה של ארבע או חמש שנים, כי אסור לתת בתחומים שהם קריטיים לקיום החברה והמדינה סמכות ליחידים על פני תקופה ארוכה. כל אחד חייב להתנער ממסורת החשיבה של קודמו ולבחון בחינה מחודשת את כל מה שגובש ונעשה עד אז. וזוהי הסיבה לתקופות כהונה קצובות לתפקידים בעלי חשיבות מיוחדת לחיינו כאן. כך נעשה גם על פי המסורת בהרבה ארצות אחרות.
גם כשמדובר בתפקיד ראש הממשלה רצינו לשמור על עיקרון זה. ב־1992 העברנו את חוק הבחירה הישירה לראשות הממשלה ובו נקבע מפורשות שתקופת כהונה של ראש ממשלה לא תעלה על שתי קדנציות רצופות או מסגרת זמן מרבית של שבע שנים. אלא שבדומה להרבה שגיאות שנעשו בעבר, ובהיעדר ראייה של התוצאות בעתיד, כשכנסת ישראל ביטלה בטיפשותה את חוק הבחירה הישירה, היא ביטלה גם סעיף זה ויצרה מצב בו התפקיד הבכיר ביותר הוא ללא הגבלה של תקופות כהונה.
הנושא של חילופים בתפקידים בכירים הופך למבני בלבד אם לא משכילים להבין את המטרה שלמענה נוצרה שיטת חילופי המשמרות. כל מי שמחליף את קודמו בתפקיד, ואפילו אם שימש בתפקיד הסגן, חייב לבחון בחינה מחודשת ומלאה את כל הנחות היסוד ותפיסות העבודה שהתבססו בארגון שעליו הוא אחראי קודם שקיבל את תפקידו.
סגן רמטכ”ל שמתמנה לרמטכ”ל, לדוגמה, אסור לו להמשיך את מסורת העבודה והחשיבה של קודמו כאילו הכל היה מושלם ונכון, אפילו אם הוא עצמו לקח חלק בגיבוש תפיסות אלה: את היערכות הצבא; את רמת הביטחון שהיא מעניקה בכל חבלי הארץ ואת יכולת הניידות במקרה של הפתעות. ומכאן זה גם אמור לזרום אל מפקדים מרכזיים ברמת האזור וברמת האוגדה. וכאן היה הכישלון הגדול של הצבא שהוביל לאסון ה־7 באוקטובר. בחינה מחודשת זו לא נעשתה כיאות בכל הרמות. הכל שקע ונמשך על פי אותן הנחות יסוד ועל פי אותן הערכות מצב שהתקבעו בצה”ל.
תהליך דומה התרחש גם במערכת הפוליטית. דוגמה בולטת היא נפתלי בנט, שאין אני מטיל עליו את האחריות, אבל הוא מעורר שאלה כבדה: איך ייתכן שבהיותו ראש ממשלה, על אף המעורבות האישית הגבוהה שהייתה לו בנעשה ברצועת עזה, הוא לא שינה דבר? התשובה פשוטה: גם הוא היה שבוי בקונספציה שגובשה קודם לכן.
הדרך היחידה להבטיח שלא נשקע בקונספציות שגויות והערכות מצב המקובלות על הכל, היא שבחילופי מפקדים ובחילופי משרות פוליטיות ייבחנו תמיד מחדש ובמלוא החריפות מסורת החשיבה הקודמת וההיערכות האופרטיבית. רק כך אולי נוכל להימנע משגיאות הרות גורל נוספות בעתיד, כי הבנת השגיאה החמורה והטוטאלית שהובילה לאסון ה־7 באוקטובר אינה מבטיחה שלא נעשה שגיאות חמורות גם בעתיד.