ההשתלטות על העיר רפיח אינה דומה לאף אזור אחר עליו השתלט צה"ל. מדובר בעורק החיים של הטרור ברצועה. האתר האסטרטגי החשוב ביותר ברפיח הוא ציר פילדלפי (סלאח א-דין) לאורך 14.5 ק"מ (בין הים התיכון למעבר כרם שלום), ובו נמצא מעבר רפיח, המעבר הרשמי בין עזה למצרים. צה"ל כבר החל בהפצצות להרס מנהרות באזור. בתקשורת הערבית נפוצו ידיעות בימים האחרונים, לפיהן דורש צה"ל מהחיילים בצד המצרי לפנות את הציר, לקראת מתקפה על המקום. במהלך המלחמה כבר ערך צה"ל מספר תקיפות אוויריות על מטרות בעיר ולאחרונה גם חיסל מהאוויר מספר סייענים של חמאס, בהם סובחי פראונה שהבריח מיליוני דולרים לזרוע אל-קסאם וחסן אל-אטרש ספק הציוד של הארגון. זהו הגשם שלפני המבול – המבצע להשתלטות על רפיח.
צה"ל למצרים: יש להתפנות מאזור מעבר רפיח, לא אחראיים לשלום כוחותיכם
מכיוון שעזה חסומה מכל הצדדים - צפון מזרח ומערב (חיל הים) ע"י ישראל, כל ההברחות לרצועה בהכרח התבצעו מכיוון דרום דרך הגבול המצרי. איך זה קרה ומתי?
עורק ההברחות
הסכר נפרץ ב-2005 עם הנסיגה החד-צדדית של ישראל מהרצועה, כאשר עבר מעבר הגבול לשליטתה של הרשות הפלסטינית. המצב החמיר מאד ב-2007, אחרי שקיים חמאס הפיכה צבאית והשתלט על עזה וסילק את אנשי הרשות. חמאס הפך את ציר פילדלפי לעורק הטרור הראשי לרצועה. לצורך ההברחות של נשק וסחורות בלתי חוקיות וגנובות, בנה חמאס מספר מנהרות תת-קרקעיות לאורך הציר. שני מסלולי ההברחות העיקריים היו:
א. המסלול הלובי: מסלול שעבר שתי מדינות שהידרדרו לאנרכיה בעקבות "האביב הערבי" של 2011. בלוב התחוללה מלחמת אזרחים שהפילה את משטר קדאפי ונשק של הצבא שהתפרק הגיע לידי ג'יהאדיסטים וסוחרי נשק. המבריחים ניצלו את האנרכיה במצרים הסמוכה, אחרי פרישתו של הנשיא מובארכ מנשיאות מצרים. שלטון הנשיא מורסי, שנבחר לנשיאות מצרים ב-2012 והיה נציגם של האחים המוסלמים, רק סייע להמשך ההברחות לסיני ומשם לחמאס בעזה. אך ההפיכה של עבד אל-פתאח א-סיסי בקיץ 2013 והמלחמה שהכריז על הטרור בסיני, תרמו משמעותית להורדת קצב ההברחות.
ב. המסלול האיראני: נראה כי מסלול זה החל כעשור לפני המסלול הלובי. ספינות מאיראן פרקו נשק בסודאן שהייתה בעלת ברית שלה ותומכת טרור. מסודאן הוברח הנשק צפונה דרך מצרים לסיני. ציר זה נחסם רק בשנים האחרונות, הודות לשתי הפיכות צבאיות במסלול ההברחות. ההפיכות הללו העלו לשלטון מתנגדים חריפים של איראן ובעלי ברית של יריבתה סעודיה: עבד אל-פתאח א-סיסי במצרים ב-2013 ועבד אל-פתאח בורהאן בסודאן ב-2019.
מצרים נגד רפיח – "פינוי בינוי"
א-סיסי טיפל בטרור ברפיח המצרית בשיטה שניתן לכנותה "פינוי בינוי". הצבא המצרי איתר תופעה מדאיגה של שיתוף פעולה בין חמאס לארגוני טרור בסיני, חלקם מסונפים לדאעש. הטרור פגע מספר פעמים בכוחות הביטחון המצריים. בשל התגברות הטרור בסיני, אישרה ישראל למצרים להכניס כוחות צבא לסיני, צעד מנוגד לפרוז חצי האי לפי הסכמי השלום. ב-2014 הכריז א-סיסי על מבצע לטיהור רפיח מטרור. למזלה, בצד המצרי של רפיח הייתה אוכלוסייה קטנה (מעט יותר מ-2000 איש). על כן, היה קל לפנות את כל האזרחים. הצבא חיסל בהפצצות והפגזות מסיביות את המחבלים שנותרו ברפיח המצרית והרס את רובה של העיר. דחפורים הקימו מחסום בעומק של 20 מטר בין רפיח המצרית ורצועת עזה. לאחר המבצע הצבאי שהסתיים ב-2018 נבנתה "רַפַח אל-גַ'דִידַה" (רפיח החדשה), שם יישבו את המפונים מהעיר ההרוסה.
חזרה להברחות לייט
למרבה הצער, עם הזמן התמתן יחסו של המשטר בקהיר כלפי חמאס. בראשית שלטונו ב-2013 עדיין ראה א-סיסי בחמאס שלוחה של האחים המוסלמים (שהוצאו מחוץ לחוק). אך עם הזמן חלה התקרבות בין המודיעין המצרי והנהגת חמאס. מצרים הפכה למתווכת קבועה בכל משבר של עזה עם ישראל. חמאס מצדו זנח את קשריו עם הטרוריסטים בסיני. ההברחות בציר פילדלפי התחדשו, כנראה לא בקצב של העשור הקודם. אלא שבמשך שני עשורים של הברחות הספיקו להגיע כמויות נשק עצומות לידי חמאס. יש להניח כי מצרים העלימה עין מההברחות, מתוך תפיסה שהן לא מאיימות ישירות על בטחונה ואף מפרנסות את הבדואים בצפון חצי האי. בנוסף, מצב העוני המחמיר במצרים רק הקל על המבריחים, שנהגו לשחד את הקצינים המצרים לאורך מסלול ההברחות.
תחנה סופית רפיח
המלחמה המתנהלת כעת בעזה הפכה את רפיח למעין תחנה סופית של הפליטים הפלסטינים. כדי להוציא את האזרחים משטחי האש, פינה צה"ל את אוכלוסיית צפון הרצועה לדרומה ומשם לרפיח. הערכה היא שכעת העיר רפיח היא האזור הצפוף ביותר ברצועה ויש חשש בעולם כי עלול להתרחש בו משבר הומניטרי, על כן קורא האו"ם להגדיל את הסיוע.
אין ספק כי הצפיפות במקום הולכת להקשות על פעילות צה"ל. על כן, יש לצפות כי לקראת המבצע להשתלטות על רפיח, ייאלץ צה"ל לקרוא לאוכלוסייתה לנוע צפונה לאזור חלופי שייבחר. האופציה של יציאת הפליטים דרומה לסיני, ולו זמנית, נדחתה שוב ושוב ע"י נשיא מצרים. א-סיסי נימק את עמדתו בשתי סיבות עיקריות, הראשונה שהוא אינו מעוניין להיראות כמי שמסייע לטרנספר של האוכלוסייה הפלסטינית ואינו בוטח בממשלת ישראל כי תאפשר לה לחזור (בוודאי שלא בהרכבה הנוכחי). שנית, הוא צופה שמעבר של המון פלסטיני את הגבול עלול להכניס לארצו גם לא מעט אנשי חמאס, מה שייאלץ את ישראל לפעול צבאית בתחומה של מצרים.
היסטוריה קשה
לרפיח היסטוריה מודרנית קשה של שפיכות דמים, החל מתקופת הכיבוש המצרי והמנהל הצבאי האכזרי שלה בין השנים 1948-1967, המבצע של צה"ל נגד מחבלי הפדאיון ברפיח ב-1956, וכלה במלחמה נגד מנהרות בעיר ב-2014 במהלך מבצע צוק איתן.
ההשתלטות על רפיח לא תהיה קלה, ולא רק בגלל בעיית הצפיפות. ישראל תצטרך להפסיק את הסיוע ההומניטרי במעבר רפיח ואולי גם במעבר וכרם שלום עד לתום המבצע, מה שצפוי לגרור תגובות קשות בעולם. בנוסף, יש להניח כי חמאס ישקיע את מירב מאמציו למנוע את השתלטות צה"ל על אזור ההברחות המרכזי שלו. זאת מתוך ידיעה ברורה, כי כיבוש המעבר ע"י צה"ל יסגור סופית את שער הכניסה לנשק הטרור. כדי למנוע את צמיחתה של ישות טרור חדשה, חייבת מדינת ישראל בכל הסדר שיושג ביום שאחרי, לשמור על השליטה בציר פילדלפי.
ד"ר ירון פרידמן הוא חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. ירון מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC