על ממשלת ישראל להכריז כבר בשבוע זה שהיא מוכנה להפסקת אש במלחמה בעזה כנגד שחרור החטופים כולם וגם להתכוון לכך. לא תהיה תשובה מיידית. זה ברור. ועד שתהיה, בוודאי יתנהלו עוד קרבות לא פשוטים ברצועה. אבל הכרזה כזו, כבר עכשיו, תיתן בסיס לסיום מהיר יותר של שחרור החטופים שעדיין בשבי חמאס. הכרזה כזו גם תחדד טוב יותר את מטרות המלחמה של ישראל בראייה יותר הומנית וקל יהיה לגייס יותר תקשורת ויותר הבנה עולמית.

איילנד למשפחות החטופים: זה המהלך היחיד שימוטט את סינוואר
בן גביר לא האריך את כהונת נציבת שב"ס, שהגיבה: "שר חסר אחריות"

כמובן, יהיו לכך נזקים ברורים. תנופת המלחמה תיבלם. המטרה של השמדת חמאס תיעצר. חמאס יוכל אפילו להכריז על ניצחון. אולם קיימת שורת שיקולים כבדי משקל המצדיקים, לאחר שאנו מביאים בחשבון את כל השיקולים כולם, יציאה בהכרזה זו. הגשמים החלו ואנו צפויים לנזקים הומניטריים חסרי תקדים ברצועה. העולם לא יוכל להכיל זאת וגם אנחנו לא.

התקשורת נגדנו תגבר בעולם כולו. בשידורי הטלוויזיה אנחנו נהיה האשמים. אפילו תמיכת המדינות התומכות תיחלש. מדי יום נופלים טובי בנינו. זוהי העילית של החברה הישראלית. הורים הופכים להיות שכולים וילדים הופכים ליתומים. זה לא יכול להימשך ללא גבול, מדי יום, ועל פני חודשים. יש לנו זירת מאבק בצפון ואנו רוצים למנוע זירת מאבק נוספת גם ביהודה ושומרון.

הפגנה נגד הממשלה בכיכר הבימה, עם משפחות החטופים (צילום :אבשלום ששוני)

ומעבר לכל זאת, שני יעדי המלחמה המרכזיים - השמדת חמאס והחזרת החטופים - אינם משתלבים יחד בנקודת זמן זו. עלינו להעניק עדיפות לשחרור החטופים. מדינת ישראל הפקירה אותם ואת חייהם. הם ומשפחותיהם שילמו מחיר כבד ביותר. לא הם אלה שצריכים לשלם מחיר נוסף. חובת המדינה לשחרר את החטופים כיום עולה על כל שיקול אחר.

אין זה אומר שאנו מפסיקים את המלחמה בתנאים של תבוסה. כבשנו שטחים נרחבים ברצועה. אפשר לסמן את קו החזית החדש. אפשר לסמן את גבולות הטריטוריה המצטמקת של חמאס. ונצטרך בעתיד לגבש אמצעי לחימה שלא יעלו לנו במחיר הדמים הכבד אותו אנו משלמים כיום.