את צופה בערב במהדורת החדשות וחוששת מצמד המילים הקטלני הזה, ״הותר לפרסום״. או מצילום נוסף של בניין בצפון שנהרס זה עתה בהפצצות חיזבאללה. עדיף כבר שידווחו לנו על קטטה נוספת בקבינט. אבל הערב נחשפנו להדלפה לא מהקבינט המדיני-ביטחוני. מהבג״ץ.
בימים כתיקונם ההכרעות המסתמנות של הבג״ץ לא הודלפו לתקשורת. אז נכון, ההחלטה בעניין ביטול הסבירות הצטיירה בספטמבר כחורצת גורלות, כיריית פתיחה של משבר חוקתי. לו נחצו קווים אדומים של שנים , לו הודלפה טיוטת ההחלטה בשישי לאוקטובר, היינו אומרים, נו טוב, המציאות השתנתה, צלו של משבר חוקתי מרחף על המדינה לראשונה בתולדותיה, אז מה הפלא שלא ניתן היה לשמור על הסוד. אבל היום? על מה כבר תשפיע פסילת ביטול חוק הסבירות כשישראל לוחמת? למי חשובים בכלל אם ההכרעה התקבלה ברוב משמעותי או על חודו של קול כשאנחנו מדממים מדי יום ו129 חטופים הם מתמודדים מדי יום עם ייסורי גיהנום בעזה? את מי זה מעניין?
מסתבר שיש מי שממשיך לחיות את השישה לאוקטובר. שופט עליון שהדליף ככל הנראה את הטיוטה. ח״כים בליכוד שממהרים לפרשן ולעמוד על טבעם ועל שייכותם של השופטים התומכים והמתנגדים. תנועת המשילות שעסקה בקידום ה״רפורמה״ של לוין ורוטמן וארגנה הפגנות של תומכים. עוד לא שמענו את המפלג הלאומי אבישי בן חיים שמעוניין לראות בכס נשיא בית המשפט העליון נציג ״ישראל השנייה״.
סיפור שקוף כל כך, נדוש כל כך ובעיקר ציני. טוען לכתר או מי מקורביו שמן הסתם דאגו להדליף. יריב לוין וחבר מרעיו שיזדרזו לתרץ ולהסביר כי הנה צדקו ובית המשפט העליון הוא כולו פוליטי וחייבים לבטל הפרדת רשויות ולמנות שופטים פוליטיים כי זו הדרך הטובה ביותר להוציא פוליטיקה מהיכל המשפט. בשישי באוקטובר היה מקום להתייחס לטענה ולהבהיר כי דווקא יחסי הכוחות בהרכב השופטים מוכיחים כי קיים איזון, עובדה שההחלטה מתקבלת על חודו של קול. לא עכשיו. לא בימים בהם מדינת ישראל חוגרת חרבות ברזל וקוברת מדי יום את טובי בניה. ורק חדלי אישים מצחצחים את החרבות של ההפיכה המשטרית שלא צלחה.