מלחמת חרבות ברזל: ההצהרה האחרונה של דובר משמרות המהפכה בדבר העובדה שאירועי ה-7 באוקטובר הם למעשה נקמה על חיסולו של קאסם סולימאני, מהווה חוליה נוספת בשרשרת ההצהרות והמהלכים האיראנים בחודשים האחרונים, אשר מציבים את איראן באור שלילי ביותר בזירה הבינלאומית.
מטרת המלחמה השאפתנית יכולה להתקיים רק בעזרת מעשה מדיני | אלון בן דוד
דיווח: 11 בכירים במשמרות המהפכה של איראן נהרגו בתקיפה בדמשק
אמנם, דובר משמרות המהפכה הספיק לחזור בו מדבריו, אבל בהרבה מובנים "הנזק נעשה", וגם אם איראן לא באמת קידמה את מתקפת החמאס כנקמה על חיסול סולימאני, הנרטיב בעקבות הצהרה זו כבר השתרש.
אבל כאמור הצהרה זו איננה עומדת לבדה, ומצטרפת לשורת פעולות אשר באופן עקרוני סותרות את המדיניות האיראנית המסורתית של נסיון להרחיק מגבולותיה כל סכנה, תוך הסתמכות על הפרוקסי ("השלוחים") לביצוע "העבודות השחורות" התואמות את האינטרס האיראני.
כך, מאז תחילתה של מלחמת "חרבות ברזל", טהראן מנסה , לצד פעילות דיפלומטית עניפה, להפעיל את השלוחים שלה בתימן, עיראק ובלבנון כדי להוביל להפסקת אש "להציל" את חמאס ולשמר אותו כגורם השלטוני ברצועת עזה, ללא מעורבות צבאית ישירה.
אבל רצונות לחוד, ועובדות לחוד. רצף האירועים מאז ה-7 לאוקטובר, שוחק בצורה משמעותית את היכולת של איראן לבדל את עצמה מהאירועים המתרחשים ברחבי המזרח התיכון.
הגילויים בדבר הקשר העמוק של טהראן לחות'ים, והעזרה המודיעינית שהיא מגישה לארגון הטרור התימני כדי לסייע לו לתקוף ספינות במיצרי "באב אלמנדב", הקשר ההדוק שלה עם המיליציות השיעיות בעיראק אשר לא מפסיקות לפעול כנגד הנוכחות האמריקנית בעיראק ובסוריה, והפעלתנות שלה לסייע לחיזבאללה במערכה, מעמידים בספק את היכולת של איראן "להתחבא" מאחורי פעילות הפרוקסי שלה.
זאת ועוד, הירי לעבר ספינה בבעלות ישראלית ששטה ליד חופי הודו, ונסיונות הפיגוע בברזיל ובהודו (שהגם שלא ברור מי ביצע אותו, סממניו דומים מאוד לנסיון הפיגוע לפני כשנתיים כנגד שגרירות ישראל בניו דלהי עליו היתה אחראית איראן), רק מעמיקים את ההבנה בקרב גורמים שונים בקהילה הבינלאומית שאיראן היא הרבה יותר מדמות "השחקן פאסיבי" שהיא מנסה להציג מאז תחילת המערכה.
למדיניות האיראנית יש כבר "תוצאות בשטח". לצד עוד ועוד קולות בוושינגטון הקוראים לממשל להגביר את הלחץ על איראן, גם באירופה יותר ויותר מדינות (כדוגמת בריטניה וגרמניה) מבקשות להגביר את הלחץ על איראן, בדגש על אותן מדינות שיש כבר "חשבון פתוח" עם איראן על רקע תמיכתה ברוסיה במערכה באוקראינה, ולאור נסיונות הפגיעה שלה בגורמים גולים איראנים על אדמתן.
על רקע התנהלות זו, גם ההצהרה של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית בדבר העובדה שטהראן מגבירה את קצת ההעשרה ל-60% עלולה להתפס כהתרסה איראנית אל מול המערב, ולהגביר את החששות גם מפני מדיניותה הגרעינית של איראן.
בשורה התחתונה, התנהלותה של איראן מערערת את מדיניותה המסורתית, בה היא מנסה להרחיק עצמה מעימותים תוך שהיא תומכת בשלוחיה כדי להשיג את מטרותיה. במובן הזה, התנהלות זו משרתת היטב את הנרטיב הישראלי בדבר הסכנה שמציבה איראן לשלום העולם.
דני (דניס) סיטרינוביץ הוא חוקר עמית בתוכנית איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי, ושירת 25 שנה במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר המובילות באמ"ן ובנספחות אמ"ן בשגרירות ישראל בוושינגטון.