בשבוע שעבר הודלפה לראשונה בתולדות המדינה טיוטה מבית המשפט העליון שחשפה אפשרות לפסילת החוק לביטול עילת הסבירות ברוב של שופט אחד, דהיינו 8 בעד 7 נגד. ההדלפה מחייבת חקירה פלילית שבהתאם לתוצאותיה יענישו את האשם במלוא חומרת הדין על הפרת אמונים משום שמטרתה הברורה היא להלך אימים על השופטים ולהשפיע על החלטות מקצועיות, תופעה אופיינית למשטרים אפלים שבהם מחסלים החלטות לא רצויות באמצעות פרסום מוקדם תוך סימון השופטים שמקבלים החלטות המנוגדות לעמדות המשטר.
פסק הדין המלא אמור להתפרסם ב־12 בינואר, זאת לאחר שנשיאת בית המשפט העליון הפורשת אסתר חיות דחתה את ההחלטה למועד האחרון שבו היא יכולה לפרסם פסק דין. הדבר עורר את הקואליציה ואת “משמרות המהפכה המשפטית” נגד בית המשפט העליון ובעיקר נגד חיות, בטענה שמדובר בפסק דין פוליטי שיש בפרסומו לפצל, לקרוע ולפלג את העם בשעת מלחמה.
הפוסלים במומם פוסלים. מי מפצל את העם? מי מפלג אותו? האם לא מדובר באלה שרק בשבוע שעבר הזהיר ראש השב”כ רונן בר מפני כוונתם לפגוע במפקד פיקוד המרכז אלוף יהודה פוקס, כשכתב בדוח מפורט: “צעדים שהוביל מפקד פיקוד המרכז (איסוף נשקים שחולקו ללא פיקוח לכיתות כוננות והוצאת צווים מנהליים) גרמו להסלמה של ממש בביקורת עליו, כשהוא מוצג ככזה שדם יהודי על ידיו, עד כדי קביעה שמוחל עליו דין רודף”? האם אלה שמפצלים את העם בעת מלחמה הם לא אלה שזורעים שנאה והאשמות כבדות נגד הרמטכ”ל הרצי הלוי, כשבין השאר כותבים ומצייצים ברשתות החברתיות: “ב־7 באוקטובר היינו בתוך הפיכה צבאית בניצוחו של הרצי הלוי שלא הודיע לראש הממשלה על ההתקפה העומדת להתרחש בבוקר שמחת תורה”? ומי סימן לייקים לציוצים הללו? יאיר נתניהו. כמה לא מפתיע.
כמה צביעות וציניות יש בטענות הקואליציה ו“משמרות המהפכה המשפטית” כשהם מציגים את בית המשפט העליון כמי שמפורר ומפצל את העם בזמן שאנו קוברים את לוחמינו, כשבשעות הקשות הללו של מלחמה, כשעשרות אלפי אזרחי ישראל מצפון המדינה ומדרומה שוהים כפליטים מחוץ לביתם, כשבתיהם, עסקיהם והמשקים שלהם מצויים תחת אש, אותם מתחסדים וטוענים נגד בית המשפט העליון מחלקים לעצמם מיליארדי שקלים מכספים פוליטיים ללא בושה וללא התחשבות אלמנטרית.
אחד הנימוקים לפסילת חוק עילת הסבירות כפי שזה אמור להיות מוצג על ידי בית המשפט העליון, יהיה הניסיון הנואל של יוזמי החוק וההפיכה המשפטית להפוך את החוק הזה לחוק פוליטי מובהק, שימנע פסילת החלטות שרים ואת המינויים שלהם. זה בעצם מה שעושים אלה שמשמיעים כעת את זעקת הקוזאק הנגזל נגד בית המשפט העליון - פועלים להחליף באמצע המלחמה בעלי תפקידים רגישים כמו את נציבת שב”ס רב־גונדר קטי פרי, למרות ההסכם האוסר זאת שנחתם בין הממשלה למחנה הממלכתי בעת הצטרפותו לממשלה.
אם לא די בכל אלה, מסתבר שאותם מתחסדים וטוענים נגד בית המשפט העליון ניצלו את המלחמה ואת חוק ביטול עילת הסבירות בכל מה שקשור למתן רישיונות לכלי ירייה. מתחילת המלחמה הונפקו 64 אלף אישורים לנשיאת כלי נשק, כשמתוכם 14 אלף ניתנו על ידי בנות שירות לאומי שלא היו מוסמכות לכך. הנושא הזה מונח על שולחן היועמ”שית ועוד ייחקר.
מדובר בעוד פרק עגום בדרכה של הממשלה הגרועה ביותר שהייתה כאן, שנתמכת על ידי “משמרות המהפכה המשפטית”. ממשלה שמוכיחה שהמזל הגדול של המדינה ואזרחיה הוא שבית המשפט העליון ניצב איתן ונחוש מול כל הניסיונות לנטרלו ולהביא את המדינה לאנרכיה מסוכנת.