סלאח אל-עארורי, יליד 1966 היה "הג'וקר" ברשימת החיסול של ישראל עד ה-7 באוקטובר, כמו גם בחבילת הקלפים עם תמונות מנהיגי חמאס שחילק צה"ל ללוחמים וללוחמות. הוא נולד למשפחה דתית אדוקה בכפר עארורה בנפת ראמאללה והיה ממייסדי הזרוע הצבאית של חמאס ביהודה ושומרון בשלהי שנות ה-80.
"מסר מרתיע לחיזבאללה ולאיראן": מהן ההשלכות של חיסול אל-עארורי?
בן גביר וסמוטריץ' קראו לעודד הגירה מעזה; בארה"ב תקפו: "אמירות חסרות אחריות"
בד בבד למד עארורי לימודי הלכה אסלאמיים באוניברסיטת חברון ושימש כראש 'הכתלה' – הגוש האסלאמי של הסטודנטים שזוהה עם חמאס. מראשית שנות ה-90 נכנס ויצא בשערי הכלא הישראלי לתקופה שהצטברה לכדי 18 שנים, חלקה במעצרים מנהליים. ב-2010 שוחרר מהכלא ועזב את הארץ לדמשק.
ב-2013 נבחר ללשכה המדינית של חמאס וב-2017 נבחר לסגנו של אסמאעיל הניה יושב ראש הלשכה. למרות תוארו והשתייכותו לזרוע המדינית, עארורי היה ונשאר מפקד מבצעי פעלתן בעל מוח קודח שלא חדל מלתכנן ולדחוף לרצח ישראלים באמצעות חוליות טרור שניהל מרחוק כמחזיק תיק הגדה-המערבית בחמאס.
אחד הפיגועים הראשונים בהם נקשר היה חטיפתם ורציחתם ב-2014 של שלושת הנערים, נפתלי פרנקל, גיל-עד שער ואייל יפרח. גם הרצח של בני הזוג איתם ונעמה הנקין לנגד עיני ילדיהם היה בהכוונתו. בין הנרצחים בהתקפות שתכנן היו אזרחים אמריקאים שהפכו אותו גם למבוקש גם על ידי ממשלת ארה"ב.
בשנים האחרונות חתר עארורי יותר ויותר לפעילות אסטרטגית בתחום שיתוף הפעולה בקרב חברות 'ציר ההתנגדות' (איראן, חזבאללה, הג'האד האסלאמי וחמאס). אחד הפרויקטים המרכזיים שהוביל היה 'איחוד הזירות' שנועד למנף את כוחן של חברות הציר ולאפשר להן להילחם יחדיו במלחמה כוללת מול ישראל עליה הרבה להתבטא בפתיחות.
התמקמותו בביירות לאחר שנדד בין ירדן, סוריה, וטורקיה לא הייתה רק תוצאה של הנחה שיהיה בטוח יותר בבירה הלבנונית. החיים בביירות גם איפשרו לו להיות סמוך למרכז העניינים בו עמד בקשר קרוב עם חזבאללה, מפקדים איראנים ועם פרויקט בניין הכוח של חמאס אותו הוביל בדרום לבנון, שכמה ממפקדיו חוסלו עמו כנראה. עארורי היה גם מי שקיבל זמן קצר לפני תחילת המתקפה ב-7 באוקטובר התראה על פתיחתה הקרובה וזה שבישר על כך לחסן נסראללה.
תדמיתו של עארורי כמפקד פעלתן שלא נח על שמריו ולא חשש מחיסול ישראלי האפילה במידה רבה על דמותו של סנואר והפכה את השניים ליריבים.
לפני מתקפת ה-7 באוקטובר נדמה היה למתבונן מבחוץ שעארורי מנהל מדיניות רדיקלית עצמאית מול ישראל ומסכן, כביכול, את השקט היחסי ששרר בשנים האחרונות בין ישראל לרצועת עזה תחת הנהגת סנואר, שקט שאפשר לחמאס לקבל הטבות כלכליות. בדיעבד התברר השקט הזה כאחיזת עיניים במהלכה המשיך הארגון בעזה לתכנן את מתקפתו הנפשעת.
על אף שמאז ה-7 באוקטובר עברה השלישיה של סנואר, מוחמד דף ומרואן עיסא לראש רשימת החיסול הישראלית, מהווה מותו של עארורי מכה תדמיתית קשה לחמאס. עארורי היה בשנים האחרונות מותג פופולארי של חמאס בציבור הפלסטיני וכרזות שנשאו את תמונתו נראו במקומות רבים.
חיסולו מממש את ההבטחה הישראלית לבוא חשבון עם מנהיגי חמאס ומסמן את הצפוי גם לשאר מנהיגי הארגון. לסילוקו מן הזירה ישנה גם רבותא מבצעית משמעותית בהיותו אחד ממרכזי הכובד המבצעיים החשובים של חמאס חוץ בארגון פעולות הטרור ביהודה ושומרון, וכאמור גם כאיש שעמד בצומת מרכזית של יחסי חמאס עם ארגוני ציר ההתנגדות האחרים. מותו גם צפוי לשנות עוד יותר את יחסי הכוח בתוך חמאס לטובת הנהגת עזה לעומת חמאס חוץ. ולפחות עד שגורל דומה יפקוד גם את הנהגת עזה.