האינטרס הישראלי הראשון במעלה, בצד שחרור החטופים, הוא למנוע את המשך שלטון חמאס ברצועה. כדי להשיג זאת הכרחי לשכנע את תושבי עזה שזה אכן עומד לקרות. אם הם ישתכנעו בכך, יגדל הסיכוי שיפסיקו בהדרגה להישמע להוראות חמאס, יחדלו לראות בו שלטון שאי אפשר בלעדיו, ואלה המתנגדים לו בתוך הרצועה יוכלו להרים ראש, להשמיע את קולם ואולי להתארגן.
לפיכך, הכרחי קודם כל לדאוג לנעשה באותו שטח שנכבש על ידי ישראל. כרגע לא ניתן לנטוש שטחים שנכבשו במחיר יקר בצפון הרצועה. ברור גם שכל שטח שננטוש, ישוב וייתפס על ידי חמאס, כפי שלמדנו רק השבוע מירי הרקטות מהאזור במרכז הרצועה שצה"ל פינה. מרבית תושבי צפון עזה נמלטו והם נמצאים בדרומה. אולם בצפון הרצועה נותרו עדיין מאות אלפי תושבים. לאזור זורם סיוע הומניטרי בהיקף ניכר, בעיקר מזון, אך אולי גם דלק ובקרוב גם תרופות. הכרחי למנוע מחמאס להשתלט על סיוע זה, לקחת לעצמו ולמקורביו את הכמות שתיראה לו, ולמכור את היתר במחיר מופקע לתושבים.
לדעתי, אין לנו ברירה ולמרות חוסר הרצון לנהל את עזה, צריך לדאוג לכך שבשטחים המוחזקים על ידינו, ישראל היא שתחלק את הסיוע ההומניטרי לתושבים. הכרחי גם להצהיר בפומבי שישראל איננה חוזרת לשלוט ברצועה ולנהל אותה, וכי הניהול יימסר לכל גוף שיוסכם עליו עם מצרים ומדינות ערביות נוספות המשתייכות לציר הערבי המתון. זאת בתנאי שהגוף שישלוט ברצועה יתנגד לטרור ויחנך נגד טרור, הרג ושנאה.
חלוקת הסיוע ההומניטרי על ידי ישראל תיעשה רק בתקופת הביניים, עד להקמת שלטון מוסכם ברצועה.
בדרך זו הסיוע ההומניטרי, שישראל מאפשרת את הכנסתו לרצועה, יחדל לשמש אמצעי לחיזוק חמאס ולחיזוק שלטונו באוכלוסייה, לפחות בשטחים המוחזקים בידי ישראל. הדבר גם יגדיל את הסיכוי שאוכלוסיית הרצועה, לפחות בחלקה, תתקומם נגד חמאס ותשתף פעולה עם ישראל. מהלך כזה גם יהווה שלב ראשון בלקיחת השלטון מידי חמאס ובניתוקו מהאוכלוסייה. בדרך זו יובהר הן לאוכלוסיית הרצועה והן לגורמים נוספים שסילוק חמאס מהשלטון הוא משימה אפשרית העומדת להתבצע.