האסטרטגיה הרכה של ממשל הנשיא ג'ו ביידן כלפי איראן קרסה, ומאמציו למנוע את התרחבות המלחמה בעזה לאזורים אחרים של המזרח התיכון בסכנת התמוטטות. מליציות פרו-איראניות שמוצבות בעיראק תקפו בכטבמ"ים בסיסים בעירק ובסוריה שיש בהם נוכחות צבאית אמריקאית. בהתקפה על מוצב בגבולות עירק, סוריה וירדן, נהרגו שלושה חיילים אמריקאים ונפצעו יותר משלושים, חלקם קשה מאד. מאז הטבח ב-7 באוקטובר, זו הפעם הראשונה שחיילים אמריקאיים נהרגים. ביידן הבטיח תגובה משמעותית: "נבוא חשבון עם כל האחראים בזמן ובדרך שנבחר".
הקרע בליכוד מעמיק: "החתרנים יצטרכו להתחנן ל'הזויים' בפריימריז, זה לא יעזור להם"
רק 3 שעות מישראל: זו העיר הקטנה בעולם, והיכן האחרות?
בסוריה מוצבים כ-900 חיילים אמריקאים ובעיראק כ- 2,500, שלוחמים נגד שרידי דאעש. המליציות הפרו-איראניות התקיפו אותם עוד לפני תחילת המלחמה בעזה, ובוושינגטון התנהלו דיונים על הוצאתם מהזירה אבל הם לא הבשילו לידי מעשה. מאז המלחמה, תדירות המתקפות התעצמה והגיעה לכ-160. ממשל ביידן הסתפק בתגובות מעטות ומוגבלות לפרובוקציות של איראן, נמנע מלהצביע עליה כמי שידעה מראש על הטבח של חמאס והג'יהאד האסלאמי בעזה, אבל גם התעלם מהמימון, החימוש, האימון והתאום בינה לבין ארגוני הטרור האלה. עד לאחרונה, ביידן גם הסתפק בגינוי רפה של מתקפות החות'ים על אוניות סוחר בים האדום. בכל המקרים האלה הוא נקט באמצעים רפים נגד איראן משום שעדיין קיווה שניתן להגיע איתה להסכם גרעין חדש.
ארצות הברית הקימה קואליציה של מדינות מערביות להגנה על אוניות בים האדום, רק לאחר שהתקפות החות'ים התעצמו וחסמו את המעבר במיצר באב-אל-מנדב. חברות הספנות נאלצו לעבור למסלול הארוך לאירופה ולצפון אמריקה מסביב לדרום אפריקה, ובכך ייקרו במידה רבה סחורות ומוצרים. הקמת הקואליציה נועדה להרתיע את איראן והחות'ים, אבל אלה המשיכו בהתקפותיהם. כוחות אמריקאים ובריטים החלו לתקוף מטרות בחלק של תימן שבו החות'ים שולטים, וביידן גם החזיר אותם לרשימת הארגונים שתומכים בטרור. ההתקפות של המליציות ביום שבת הן התגובות האלימות של איראן לנעשה בים האדום.
לראשונה, ביידן האשים את איראן שהיא עומדת מאחרי ההתקפות של החות'ים ושל המליציות. התברר לו שהיא מעוניינת בהסלמה באזור ובסילוק כוחות ארצות הברית מסוריה ומעיראק ובחיזוק הכאוס באזור, שהיא אחראית לו במידה רבה. זה כבר עובד לה, כי עיראק הודיעה שהיא מבקשת לפתוח במשא ומתן על פינוי הכוחות האמריקאיים משטחה.
ביידן מצוי בלחצים צולבים ושוקל איך להגיב. הוא לא יכול לפנות את כוחותיו מעירק ומסוריה כי מהלך כזה יתפרש כניצחון לאיראן ולציר הרשע שבו היא חברה עם רוסיה וסין. גם הזירה הפנימית של בחירות לנשיאות ולא רק שיקולים של בטחון לאומי, משפיעים על קבלת ההחלטות שלו. השמאל הרדיקלי והמוסלמים מאשימים את המלחמה בעזה ואת התמיכה המופלגת של ביידן בישראל, כמי שגורמים לתוקפנות האיראנית, להתרחבות המלחמה ולאבדות האמריקאיות. הם תומכים בהגבלת התמיכה בישראל ובפינוי הכוחות האמריקאיים מכל האזור. הרפובליקנים מאשימים את ביידן שהוא נוקט ביד רפה מדי כלפי איראן ודורשים ממנו לפעול בתקיפות נגד ראש הנחש בטהרן.
נשיאים מכהנים שמבקשים להיבחר לתקופת כהונה שניה חוששים ממלחמות ומעדיפים להתהדר כמובילים של תקופות של שלום ושגשוג. בתגובה להתקפת המליציות, טראמפ מתח ביקורת חריפה על ההתנהלות של ביידן מול טהרן ושלוחותיה, וטען שבתקופת נשיאותו לא היו מלחמות. זו טענה שקרית אבל עשרות מיליונים מקרב תומכיו מאמינים לכל מה שהוא אומר. בשלב זה, ביידן מפגר אחרי טראמפ בסקרים ארציים ובמדינות המתנדנדות שמכריעות בחירות, ובתוך מפלגתו, השמאל הפרוגרסיבי, הצעירים והמוסלמים אומרים לו שלא יצביעו עבורו אם לא יפסיק או ימתן את תמיכתו בישראל.
ביידן מתמודד עם מלחמה באוקראינה ורוחות מלחמה באסיה - בין סין לטאייוואן ובין קוריאה הצפונית לקוריאה הדרומית. כדי לצאת מהלחצים הצולבים, סביר שהוא ינקוט בתגובה תקיפה יותר מבעבר אבל פחות מכזו שעלולה להסלים עוד יותר ולגרום למלחמה אזורית כוללת. איראן מודעת לדילמת הבחירות שלו ולא ברור עד איזה גבול היא מוכנה להרחיק כדי לתמוך בבני בריתה ולפגוע בתדמיתה ובמעמדה של ארצות הברית באזור, שיכולים להקרין על הזירה הבינלאומית כולה.
הכותב הוא מומחה לארצות הברית באוניברסיטת בר-אילן וחוקר בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון