מעולם לא עמדה מערכת החינוך בפני אתגרים רבים כל כך כבימים אלה ואף פעם לא נעלם משרד החינוך דווקא בשעה שנדרשת ממנו תרומה גורלית ומשמעותית ביותר לחיזוק תחושת החוסן הלאומי. הרבה דובר, נכתב וגם נעשה בימים כתיקונם במשך השנים וגם בימים אלה לשיפור דרכי ההוראה והלמידה ולמינוף טכנולוגיות חדישות לשם כך, אבל בשעה קשה זו נדרש הרבה יותר.
הגיע הזמן שבישראל וירדן יבינו ששלום הוא לא רק על הנייר | מילר כתב
למרות שתרומתה הפוטנציאלית של מערכת החינוך למצב האומה בימי משבר היא קריטית, מצער מאוד להיווכח שבימים אלה היא מעסיקה מעט מאוד את השיח הציבורי, את התקשורת ולמרבה הצער גם את הממשלה והכנסת. אולפני הטלוויזיה והרדיו עוסקים בעיקר בהיבטים הצבאיים, הביטחוניים והמדיניים של המציאות שאליה נקלענו בעקבות ה־7 באוקטובר וכמעט בכלל לא בהשלכות החמורות והמדאיגות על מערכת החינוך ועל ילדינו ונכדינו.
צילום המצב מצביע למשל על הידרדרות גוברת והולכת של הטיפול בבעיות ילדי החיילים המשרתים במילואים, שמשרד החינוך אפילו לא ידע בזמן אמת את מספרם ומיקומם. המציאות מצביעה על היעדר זרימה הדדית של מידע חיוני ועכשווי ושיתוף פעולה משמעותי בין הגופים הממלכתיים והגורמים הציבוריים המופקדים במישרין ובעקיפין על מצבו החברתי, הלימודי, החינוכי והנפשי של הדור הצעיר.
עם נתונים מדאיגים אלה ברור שאי אפשר ליישם תוכנית אפקטיבית וכוללת שתיתן מענה לצורכי הילדים כמו למשל לילדי המפונים שנותקו מסביבתם הטבעית ושזקוקים למענה רגשי בלתי פוסק במצבם הנוכחי. ברור שגם ההשלכות החברתיות והרגשיות של המצב הביטחוני והמדיני על כלל האוכלוסייה זולגות לדור הצעיר החשוף חדשות לבקרים וללא הרף לעדכונים השוטפים על המצב.
ראש הממשלה, שהאחריות הכוללת על המצב הלאומי הנוכחי חלה עליו, לא משמיע קול בנושא. כך גם שרי הממשלה. גם שר החינוך עצמו מעדיף לדבר בראיונות בתקשורת בהרחבה יתרה על נושאים אחרים שמעניינים את הציבור. נכון שתוכניות ומוקדי הסיוע הפסיכולוגי של משרד החינוך תוגברו, אבל התחושה הכללית היא שהחינוך אינו זוכה למקום הראוי לו בסדר העדיפות הלאומי.
הכותב היה מנהל המרכזים הפדגוגיים במשרד החינוך וחבר הנהלת נציבות שירות המדינה