אזרחי ישראל וכוונות ההצבעה שלהם פחות מעניינים נכון לעכשיו את נתניהו. מול עיניו של ראש הממשלה עומד קהל יעד של שישה אנשים בלבד – בן גביר, סמוטריץ’, דרעי, גפני, גולדקנופף ודונלד טראמפ. הוא זקוק לפוליטיקאים בקואליציה הישראלית שיאפשרו לו להמשיך בתפקיד ולמועמד לנשיאות ארצות הברית שינצח בבחירות בנובמבר, ויזכור לו חסד לאחריהן.
נתניהו הבין שמצבו בסקרים לא הולך להשתנות מהותית, הבין שאין לו סיבה או אינטרס אישי ופוליטי לקיים בחירות אחרי שבתקופתו אירע האסון הגדול בתולדות מדינת ישראל ושהכרטיס הפוליטי היחיד בשרוול שלו הוא חזרת טראמפ לבית הלבן ולאחר מכן דיגמון של מדיניות חיבוקים בין שני הדיקטטורים בהתהוות.
נכון, מאז שנתניהו, גם אם באיחור מסוים, הכיר במציאות ובירך את ג’ו ביידן על ניצחונו בבחירות, ביבי ודונלד הם כבר לא החברים הטובים שהיו. אבל “מקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדין”, ונתניהו מבין שלצד שימור הקואליציה, עליו להוכיח לטראמפ ש”חזר בתשובה” חזרה לחיק ידידו משכבר הימים, וזה מאוד מסוכן עבורנו. האם זה מטבעו של טראמפ לעזור לאחרים? לא בטוח, אבל מבחינת נתניהו זה מה שיש ועם זה רצים.
גם נתניהו רואה את הסקרים בארצות הברית ואת הפגיעה במעמדו של ביידן כתוצאה מהמלחמה. רואה וכנראה מרוצה – עוד מלחמה פירושה פחות שיח פוליטי בישראל, פחות דין וחשבון פנימי וכן, פחות תמיכה בארצות הברית בביידן שדאגתו הכנה לאזרחי ישראל הביאה אותו להתייצב לצדנו וכעת מרגיש את עוקצו של העקרב נתניהו. אבל הסכנה איננה רק המשך הלחימה. גם הסיוע האמריקאי בסך של כ־14 מיליארד דולר ממשיך להתעכב כשאט־אט מאבד הממשל האמריקאי את הרצון להמשיך ולהיאבק עליו בקונגרס שבו לכל אחד מהצדדים סיבות משלו לתקוע אותו.
נתניהו מעוניין בחוסר הוודאות, בדשדוש, שגם אם הם מרחיקים בוחרים, מקרבים את בן גביר וסמוטריץ’ שלא רוצים לראות יציאה מעזה, בטח לא קידום תוכניות לשליטה אזרחית פלסטינית ברצועה. אז מה אם חיילים ממשיכים להיהרג בלי שיש מטרה ברורה ללחימה, אז מה אם החטופות והחטופים עדיין בשבי, אז מה אם המשק הישראלי שמשווע לחמצן נותר ללא המיליארדים האמריקאיים שהובטחו, העיקר שהשותפים בישראל ומושא החיזורים בארצות הברית מרוצים.
הלקח שלנו, אזרחי ישראל, הוא שהבחירות בארצות הברית אינן רק על עתיד האומה האמריקאית, אלא גם על עתידנו. עלינו להבין כי בקרוב נראה התרחקות אמריקאית מממשלת נתניהו. להבין ולקבל, כי זו הדרך היחידה של ביידן לנסות להחזיר אליו את המצביעים שלאורך כל הדרך הסתייגו מהתמיכה האמריקאית החד־משמעית בישראל, וכעת, נוכח הכתף הקרה שהוא מקבל מנתניהו, אין לו באמת סיבה טובה להמשיך בה.
עלינו לזכור כי אם ביידן לא יהיה בבית הלבן, סביר שלנו לא תהיה כאן דמוקרטיה כי נתניהו שוב ירגיש חזק, ושוב יקדם את ההפיכה המשטרית, אם בחקיקה ואם פשוט בצעדים בשטח, ואולי אף יקבל על כך קריאות עידוד משוחר הדיקטטורה שעלול לחזור לבית הלבן. אנו ניוותר עם הטראומה של ה־7 באוקטובר ועם מדינה שאין קשר בינה ובין החזון הציוני של מדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי.