בעוד המערכה להשמדת יכולתו הצבאית של חמאס מתקדמת בהדרגה, קבינט המלחמה בהנהגת בנימין נתניהו, גלנט ובני גנץ גורר רגליים ונמנע מלתת את ההוראה הנדרשת והמתבקשת למיטוט השלטון האזרחי של חמאס. למרות שחיילינו מקיזים את דמם במלחמה, הקבינט עדיין לא הורה למטכ"ל להקים ממשל צבאי שיחליף לאלתר את השליטה האזרחית של חמאס ברצועת עזה.
בעולם האמיתי אין ואקום, וכל עוד לא מוקם שלטון אזרחי חדש, חמאס נותר השליט ברצועה. כבר עכשיו אפשר לראות כיצד בכל מקום בו צה"ל דילל את כוחותיו, החל חמאס בשיקום שלטונו האזרחי (כך, למשל, המשטרה של חמאס כבר חזרה לעיר עזה ולצפון הרצועה).
אבל נתניהו, גלנט וגנץ עדיין חיים במציאות מדומה בה יש "אלטרנטיבה אזרחית" לשלטון חמאס פה ממש מעבר לפינה. והם לא לבד. כמעט כל הדרג הפוליטי הבכיר, כל מערכת הביטחון, וכל בכירי הפרשנים והכתבים באולפנים ובעיתונים, מתנגדים לממשל צבאי ישראלי ברצועה ומקדמים את "האלטרנטיבה האזרחית" הקיימת אך ורק בדמיונם הפרוע.
כך, למשל, ראש אמ"ן לשעבר עמוס ידלין, מבכירי הפרשנים באולפנים, קובע שישראל "חייבת להתחיל בבניית אלטרנטיבה לחמאס, שתוביל לשינוי חיובי הדרגתי במציאות העזתית". הוא מסביר שאותה אלטרנטיבה שלטונית לחמאס תסתייע, בין היתר, באנשי המערך "הפקידותי־טכנוקרטי והמוניציפלי, שפעל תחת שלטון חמאס" – כלומר באנשי חמאס.
אבל ידלין עצמו פוסל את האפשרות שהוא מעלה, כשהוא מציין "שפתרונות אלה אינם ישימים מיידית ובכל רחבי עזה, כי אף אחד לא ייכנס לאזורים בהם לא נוטרל ופורק כוחו הצבאי של חמאס". ויחד עם זאת, הוא מתנגד לממשל צבאי. איך כל זה מתחבר יחד? לידלין הפתרונים. הבעיה היא לא ידלין, אלא העובדה שהעמדה המבולבלת וחסרת ההיגיון הזו אומצה במלואה על ידי קבינט המלחמה.
הטור המלא יפורסם מחר במעריב.