הידיעות המופצות בכלי התקשורת השונים אודות מקום הימצאותו המשוער של יחיא סינוואר, ואודות היותו מנותק קשר, מלמדים אותנו על כך שסינוואר הפך להיות הסמל שמייצג את הרוע הצרוף של אירועי השבעה באוקטובר.
מקורבו של סינוואר: "אם היה מודע להשלכות - לא היה מבצע כך את טבח ה-7 באוקטובר"
היעלמותו היזומה של סינוואר בזמן מלחמה, יחד עם יתר הנהגת חמאס, היא חלק משיטת הפעולה שלהם. הנהגת חמאס בעזה, מכונה לא פעם על ידי הציבור העזתי כ"הנהגת הרפאים", היכולת שלה להעלם מתחת לרדאר, ולשוב אל פני השטח, מעצימה את מיתוס הג'יהאד והעמידה האיתנה מתחת להריסות עזה שארגון הטרור מנסה לטפח.
את שלל הידיעות העוסקות במיקומו או בכשירותו של סינוואר ניתן לראות כחלק מהמאבק על התודעה המתרחש ברצועת עזה. הקולות העולים מקרב העקורים בשבועיים האחרונים מצביעים על כעס גדול כלפי הנהגת חמאס. כעס זה מנותב להפגנות מחאה ספונטניות במחנות העקורים ומתודלק ברשתות החברתיות על ידי שיח מחאתי שהולך ותופס נפח, ומפנה אצבע מאשימה כלפי חמאס כאחראית לסבל האנושי ולמשבר ההומניטרי החריף ברצועת עזה.
הזעם ההולך וגדל כלפי חמאס, לצד הפגיעה הקשה ביכולותיה הצבאיות, דורש מהנהגת חמאס להשמיע קול. לכן, הציפייה למוצא פיו של יחיא סינוואר, לצד קולו של דובר החמאס אבו עוביידה שגם מספר הופעותיו הצטמצמו באופן דרסטי היא כל כך גדולה.
יחיא סינוואר יודע שהוא חי על זמן שאול, ומשתדל לצמצם את ערוצי הקשר שלו עם הנהגת חמאס חו"ל למינימום האפשרי. המרדף אחר סינוואר נערך מסביב לשעון ותחושת המצוד התמידית, היא עוד גורם שנועד להפעיל לחץ חמאס להניע עסקת חילופי שבויים במחבלים, שתאפשר גם הכרזה על הפסקת אש זמנית.
הכיוון רפיח
אחרי הכרעת חטיבת ח'אן יונס, האתגר הצבאי הבא עבור צה"ל הוא התמרון העצים וכיבוש רפיח, אליה נהרו יותר ממיליון וארבע מאות אלף עקורים עזתים מאז תחילת המלחמה. רפיח היא השער רצועת עזה לעולם ומהווה את צינור החמצן הכלכלי שלה. רפיח לא מחוברת לעולם רק במעבר הרשמי, אלה חוצות אותה מנהרות הברחה רבות, שדרכן נכנסים לעזה כסף מזומן, אמצי לחימה וטובין רבים. כלכלת המנהרות היא אחד ממקורות ההכנסה החשובים של חמאס ודרכה היא יצרה ומתחזקת קשרים עם משפחות שבטיות רבות באזור רפיח ודרום הרצועה.
הידיעה בעיתון הסעודי אילאף, שהוכחשה על ידי צה"ל אודות בריחתו או ניסיון הבריחה של יחיא סינוואר למצרים דרך המנהרות, שופכת אור על חשיבות האזור מבחינה אסטרטגית וככל הנראה מהווה בלון ניסוי שנועד לבחון את התגובה הישראלית לידיעה ואולי אף לייצר מתיחות בינה לבין מצרים. שכן, יחיא סינוואר הוא היעד הראשון לחיסול ברשימת המבוקשים הישראלית והמצאותו על אדמת מצרים, יחד עם מקורבים, עלולה להביך את הממשלה המצרית.
ישראל לא יכולה להרשות לעצמה שלא להשתלט על רפיח, לחסום את מנהרות ההברחה ולפגוע בתשתיות הצבאיות הקיימות, ובכדי שמהלך זה יצלח, היא צריכה לפעול בשום שכל ולתאם ציפיות מול מצרים החוששת מזליגת עקורים פלסטינים לשטחה. מצרים שתשמח לראות נפילתו של שלטון חמאס, גם אם אינה יכולה לומר זאת בקול רם, תקווה שישראל תפעל באזור זה בצורה כירורגית ככל הניתן, בכדי שלא יווצר עליה לחץ לפתוח את שעריה בכדי לקלוט מאות אלפי פלסטינים שינסו לברוח מאזור הלחימה.
צילו של סינואר נמצא כעת בין ח'אן יונס לרפיח, ובין ישראל ומצרים, אך לא נראה כי שאלת המצאותו יכולה לעכב את התמרון הצבאי ברפיח, שרק קיומה של עסקת חילופי חטופים באסירים תוכל להשהות את עריכתו באופן זמני.
ד"ר עידו זלקוביץ', מומחה לפוליטיקה פלסטינית, ראש התוכנית ללימודי המזה"ת במכללה האקדמית עמק יזרעאל וחוקר בקתדרת חייקין לגיאו-אסטרטגיה באוניברסיטת חיפה, ומרצה בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן