התמכרנו לבחירות. במקום שישמשו ככלי בעזרתו נבחרי ציבור מקבלים מנדט מהעם שמכוחו ינהלו את המדינה - הבחירות הפכו להיות כלי מיקוח בידי פוליטיקאים, עוד שיטה סטנדרטית לפתרון סכסוכים או כפיית מדיניות. לכן כל מי שקורא לבחירות עכשיו, בין אם מהצד המאחד של תיקון 2024 או מהצד הוואקלי יותר של כח קפלן - חוטא נגד כל המסקנות שהיינו אומרים להסיק מטרגדיית השביעי באוקטובר. בחירות במציאות של היום הן לא פחות מנזק עבור מדינת ישראל במובן הביטחוני, החברתי והכלכלי.
אם הבחירות יתקיימו בעתיד הקרוב בהתאם לדרישתו של אהוד ברק הרי שבפועל נצא לקלפי כדי להגדיל או להקטין את כוחם של אותם אנשים שנמצאים כבר היום בעמדות מפתח, וחוץ מהאגו שלהם שאולי יגדל או יקטן בהתאם לתוצאות הבחירות - לא נראה שחלוקת המנדטים תשתנה משמעותית ביחס לקיים. בנוסף, לפני שיוצאים לבחירות צריך לקדם חקיקה שתצמצם משמעותית את תקציב הבחירות - בחירות אחרי לחימה יש לנהל בצניעות. ששה סבבי בחירות מימנו מספיק יועצים פוליטים ומשרדי פרסום ולא חסרות מטרות נעלות יותר להשקיע בהן.
לצד צמצום תקציב הבחירות, טרם פיזור הכנסת עליה לקדם חקיקה שתקל על הזכות החוקתית להיבחר. כך יתאפשר לשחקנים חדשים להיכנס למשחק הפוליטי, היות וקיימת הסכמה רחבה על כך שהמערכת הפוליטית חייבת להתרענן. לכן, יש להוריד את אחוז החסימה משמעותית כך שגם נבחר ציבור עם מנדט אחד יוכל לקבל כיסא בבית הנבחרים, ובמקביל להתנות תפקיד-שר במספר מסויים של מנדטים (למשל 4 מנדטים כמו אחוז החסימה היום) על מנת למנוע תרבות של סחטונות פוליטית. הרי כפי שרובנו לא אהבנו ראש ממשלה עם ששה מנדטים - כנראה שלא נאהב שר אוצר עם מנדט אחד.
סיבה נוספת היא כמובן ביטחונית. אין איש היודע באמת מה עתיד לקרות בגבול הצפוני והלוהט ומן הראוי לחכות עד שהמצב יתבהר לפני שמפזרים את הכנסת ומפחיתים מכוחה של הממשלה. השיח הפלגני והמדון שמתעורר בעת בחירות - עדיף שיעדר מאזורי הלחימה. הליכדות בשדה הקרב חשובה להצלחתה של כל פעולה צבאית בין קטנה ובין גדולה, וכשם שכרגע היא שומרת עלינו ומאפשרת את חיינו בעורף - כן עלינו לדאוג שהגיבוי המוסרי והערכי שהיא מעניקה לכוחות באזורי המלחמה יהיה המיטבי.
וישנה עוד סיבה שהיא עיקרית ורלוונטית מאד: אסור לצאת לבחירות מבלי לחקור את אירועי השביעי באוקטובר. אמנם, נתניהו גם אחראי וגם אשם מתוקף תפקידו. אך הפלת כל האשמה עליו, סלוגנים פופוליסטים כמו "טבח נתניהו" ודומיו הן ביזוי של הקורבנות שנפלו באותו אסון ושמגיע למשפחותיהן לדעת מה באמת קרה. ליקויים רבים מסתמנים מאירועי הטבח – ביניהם ההתעלמות מהתרעות התצפיתניות, אישור המסיבה למרות שהיו קולות שהתנגדו לה גם בצבא וגם במשטרה, הפקרת הגבול הפרוץ וסיכון אוכלוסיה, והכשל המודיעיני ששלח לוחמים להילחם מבלי שיהיו בידהם את הכלים המתאימים להגן על חייהם. ללא בירור מעמיק שלהם כיצד נדע לשקול ולשפוט את מועמדינו להנהגה? לפיכך כל זאת ועוד ראוי שיתבצע לפני יום הבוחר הבא.
בחירות אינן פתרון קסם לשיפור המציאות. כדברי האמרה המפורסמת של איינשטיין: ההגדרה לאי-שפיות היא חזרה על אותה הפעולה שוב ושוב בציפייה לתוצאות שונות בניסיון הבא. וכך בדיוק עלול לקרות אם נצא שוב לבחירות מבלי לבצע שום חשבון נפש ובדק בית - אנו עלולים למצוא עצמנו שוב בלולאה אינסופית של בחירות כגון זו שרק לאחרונה נחלצנו ממנה. הרק-לא-ביבי יגביר את עצימותו ויחצה אותנו לשני מחנות שוב, הבחירה לכנסת תחזור להיות אמוציונלית ושבטית ולא מתוך ידע והבנה מה באמת טוב לעתיד ישראל והתוצאות יהיו בהתאם – כולנו נצא למהלך קשה ומורכב שאף אחד לא יהיה מרוצה בסופו.