למרות שהבית הלבן הרחיק עצמו מביקורתו החריפה של הסנאטור הדמוקרטי צ'אק שומר על נתניהו וממשלתו, אין ספק שהוא בבחינת עליית מדרגה במתיחות שהשתררה בימים אחרונים בין ממשל ביידן לבין נתניהו. למרות שנראה ששומר הלך צעד אחד רחוק מדי, ולמרות הביקורת של הליכוד והסתייגויות של גנץ, חלק גדול מהציבור בארץ חושב כמו שומר על מה שנעשה כאן. 

בדומה למוסלמים, פרוגרסיביים וצעירים במפלגה הדמוקרטית, אי אפשר להגדיר את שומר כפוליטיקאי עוין, תומך חמאס ומבקש את רעתה של ישראל. אי אפשר גם לתייג את ביקורתו כנובעת אך ורק משיקולי בחירות של ביידן. הוא סנאטור דמוקרטי ותיק מאד מניו יורק, היהודי הראשון שנבחר לתפקיד יו"ר הסיעה הדמוקרטית בסנאט, ומאז שנבחר לסנאטור ב-1999, תומך נלהב של ישראל שלא נרתע לבקר החלטות נגד ישראל של ממשלים דמוקרטים ועמדות של מבקרי ישראל קיצוניים במפלגתו. 

שומר התנגד להסכם הגרעין שהנשיא ברק אובמה חתם עם איראן ב-2015, ולהחלטת מועצת הביטחון שאובמה יזם ב-2016 ושהגדירה את ההתנחלויות כבלתי חוקיות, וביקר צירים פרוגרסיביים במפלגתו שהשמיעו הצהרות אנטי-ישראליות ואנטישמיות. הוא הצדיק את המצור על עזה, תמך בהחלטת טראמפ להעביר את שגרירות ארצות הברית לירושלים, ואחרי הטבח בעוטף עזה הגיע לישראל בראש משלחת משותפת של דמוקרטים ורפובליקנים. הוא דיבר מדם ליבו כאוהב ישראל וכמי שדואג לביטחונה ולרווחתה.    

ברק אובמה, בנימין נתניהו (צילום: רויטרס)
ברק אובמה, בנימין נתניהו (צילום: רויטרס)

ממשלים דמוקרטים תמיד הסתדרו טוב יותר עם קואליציות בראשות העבודה ופחות טוב עם קואליציות בראשות הליכוד. ארצות הברית ניסתה כמה וכמה פעמים להשפיע על בחירות בישראל, בד"כ באופן עקיף. אחרי רצח רבין וגל של פיגועי טרור בישראל ולפני בחירות 1996, הנשיא ביל קלינטון יזם ועידת פסגה בשארם א-שייח נגד הטרור עם 29 מנהיגים, כולל 13 ערביים, כדי לחזק את מועמדותו של שמעון פרס מול נתניהו.  

אבל נתניהו הוא האחרון שיכול להתלונן על התערבות אמריקנית בפוליטיקה הישראלית. הוא התערב באופן גס וחסר תקדים בבחירות לנשיאות ארצות הברית, ובכל הפעמים לטובת מועמדים רפובליקנים. הוא פעל לטובת מיט רומני נגד אובמה בבחירות 2020, ולטובת טראמפ בבחירות 2016 נגד הילארי קלינטון ובבחירות 2020 נגד ביידן. ביידן חושד בו שהוא מתעלם מהבקשות והדרישות האמריקניות לגבי המלחמה בעזה כדי לסייע לטראמפ לנצח אותו בבחירות 2024.  

הנאום של שומר בסנאט הוא רק אחרון בסדרת דברים בוטים שביידן וממשלו הטיחו בנתניהו. הם אינם שבעי רצון בשורה של החלטות שישראל מתחמקת מהם, לגבי ניהול המלחמה, בעיקר על התוכנית לפעול ברפיח, שחרור החטופים והיום שאחרי. בפריימריז, המתנגדים לישראל בתוך המפלגה הדמוקרטית גובים מביידן מחיר כבד על תמיכתו בישראל. ביידן רואה בנתניהו אישיות כפוית טובה על התמיכה האדירה שארצות הברית העניקה לישראל מתחילת המלחמה. שומר ביקר בחריפות לא רק את נתניהו אלא גם את איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', הגורמים הקיצוניים בקואליציה שלו, שלדעת ממשל ביידן שולטים בו ובמדיניותו. שומר הסביר שסילוקם מהקואליציה יהיה סימן לשינוי חיובי בממשלה.

הצהרת שומר החריפה, מפיו של התומך הכי גדול של ישראל בוושינגטון, צריכה להדאיג מאד את נתניהו. הצהרה כזו מאישיות כזאת משפיעה על דעת הקהל האמריקנית. בלי ארצות הברית ישראל תאבד את שאריות הלגיטימציה הבינלאומית שנותרה לה, ולא תוכל להמשיך את המלחמה נגד חמאס בעזה ונגד חיזבאללה בלבנון. שומר הרחיק לכת באמרו שישראל צריכה ללכת לבחירות כדי שתוקם ממשלה חדשה בארץ, ונסוג קמעה כשפרסם הבהרה. אבל יתכן מאד, שזה הפתרון היחידי הן כדי לבטל את המחאה הפוליטית המתעצמת נגד נתניהו וממשלתו על מחדליהן לפני ואחרי הטבח בעוטף, והן כדי להציל את היחסים האסטרטגיים עם ממשל ביידן. 

פרופ' גלבוע הוא מומחה לארצות הברית באוניברסיטת בר-אילן וחוקר בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.