בדברים לתקשורת הישראלית פנה מפקד אוגדה 98, תא”ל דן גולדפוס, במסר לציבור הישראלי שכלל קריאה לדרג המדיני להיות ראוי לצבא, ובמשתמע גם לחברה שאזרחיה מקריבים את המיטב במסגרת השירות הצבאי במלחמה ”לוודא שכולם נוטלים חלק” בנטל ועוד אמירות ברוח זו שיכולות להתפרש כביקורת על הדרג המדיני.
הרמטכ"ל בנזיפה חמורה לגולדפוס: "הדברים פגעו בגבולות בין הצבא למדינה"
"הרמטכ"ל צריך לתת לגולדפוס סטירה קטנה ולהחזיר אותו לפקד"
גולדפוס לא מעד. לא הייתה זו שגיאה בתום לב, אלא התבטאות מחושבת, בנאום שטרח לכתוב ולשאת לפני מצלמות. תוכן נאומו הפתיע את מפקדיו וגם את דובר צה”ל. נראה שהיה ברור לו שלו היה מעדכן אותם, היה מקבל פקודה להימנע מלומר את הדברים. התרסתו כלפי הדרג המדיני היא בחזקת שיבוש חמור ביחסי דרג מדיני־דרג צבאי בישראל, שממילא משובשים זה מכבר.
דברי גולדפוס, גם אם רבים יכולים להזדהות עם תוכנם, הם מעשה שלא ייעשה בדמוקרטיה, שבה הדרג הצבאי כפוף לדרג המדיני. התבטאותו גם פגעה ביכולתו לפקד על אנשיו. איזה תוקף מוסרי יהיה לגולדפוס בבואו לדון בפועלו של מי מפקודיו שינהג באופן דומה? בדמוקרטיות אחרות, התרסה של קצין בכיר, מוכשר ככל שיהיה, הייתה מסתיימת בהדחתו המיידית של הקצין, לא רק מתפקידו כמפקד אוגדה, אלא מהצבא.
התבטאות זו היא המשך לשורה של חריגות ביחסי הדרגים בישראל. בדיון שבו ביקש ראש הממשלה לבחון חיסול מנהיג חמאס ברצועת עזה אמר הרמטכ”ל דאז כוכבי: "אם אתה רוצה שאני אקדם תוכנית לחיסול סנוואר, אתה צריך לשכנע אותי קודם". ראש הממשלה נסוג מכוונתו מבלי שקרא אותו לסדר. זה היה ביטוי לחולשה המובנית. דרג מדיני לא צריך לשכנע את הדרג הצבאי ומקור הסמכות הוא לעולם הדרג המדיני הנבחר. אמירת כוכבי מעידה על היעדר הפנמת הסדר הנכון והעמדת הדרג הצבאי כשווה לדרג המדיני אם לא כעליון לו ובמובן זה, הגיונה זהה להגיון אמירותיו של גולדפוס, שלא נאמרו בחלל ריק.
את חולשת הדרג המדיני מזהים גם בארצות הברית. אחד מהביטויים הבולטים לאופן שבו מפרש הממשל האמריקאי את מאזן הכוחות וההשפעה בין הדרגים, הוא דרישתו המתריסה של מזכיר המדינה בלינקן להיפגש בארבע עיניים עם הרמטכ”ל רב־אלוף הרצי הלוי. ראש הממשלה, בצדק, לא התיר פגישה שכזו.
הצבא נהנה מתמיכה ומאמון רחב של הציבור, לעומת רמת אמון נמוכה מאוד בדרג הפוליטי, ולכן חש בטוח לנהוג באופן שבו הוא נוהג. במובן זה, חשוב שלא להסיר אחריות מהדרג המדיני לדורותיו בעשורים האחרונים. ההחלטה לכוף את ראשו בפני הדרג הצבאי היא החלטה מדעת ובאה לידי ביטוי בקושי לאתגר את החשיבה הצבאית ובעיקר בקושי לכפות על הדרג הצבאי לעשות את מה שהדרג המדיני מגדיר כנכון לעשות.
בחירת הדרג המדיני שלא להגיב במהירות ובנחישות לדברי גולדפוס תורמת להנצחת העיוות הקיים ביחסי הדרגים ובמהות הכפיפות המוחלטת של הדרג הצבאי לדרג המדיני. היו שהתייחסו לדבריו בסלחנות לנוכח הטענה שמדובר בקצין אמיץ, מפקד מוכשר המחרף את נפשו והעובדה שמדובר ב“ימים לא רגילים”. טיעונים אלו בעייתיים ומזיקים. ייעוד הצבא הוא להילחם ולכן מצופה ממפקדיו, בוודאי מהבכירים שבהם, לגלות את המקצועיות העליונה ולהיצמד לאתיקה המקצועית המתחייבת דווקא בעתות שכאלו.
הרמטכ”ל נזף בגולדפוס והאחרון התנצל. בחריגות כאלה יש לטפל במלוא החומרה כי אחרת נמצא עצמנו כדמוקרטיה בסחרחרה, שבה הדרג הצבאי רואה עצמו עליון ערכית ועניינית לדרג מדיני נבחר. היה זה פיטר פיבר, מחשובי חוקרי צבא־חברה בעולם, שאמר, ”במדינה דמוקרטית לדרג המדיני יש את הזכות לטעות והגורם היחיד שיכול להענישו על כך הוא הציבור בקלפי”. צה”ל הוא צבא הגנה לישראל ולא צבא החינוך לישראל. הוא נתון למרות מוחלטת של הדרג המדיני וככזה לא יכול להיות בעמדת המטיף שבשער כלפי הדרג המדיני.
הכותבים הם אנשי מכון משגב