הציר הרדיקאלי שואב עידוד מהביקורת הבינ"ל הגוברת על ישראל בימים האחרונים ניכרת קפיצת מדרגה בעוצמת הלחצים על ישראל מצד הממשל האמריקני והקהילה הבינלאומית בעקבות התקרית הטרגית של הריגת 7 מעובדי סוכנות הסיוע "המטבח המרכזי העולמי", שעלולה להתחוור כאירוע משנה מציאות. במוקד, הדרישה מישראל לשנות את התנהלותה, בייחוד בכל הקשור להכנסת סיוע הומניטארי ולפעילות האופרטיבית בשטח. ביטוי לכך ניתן לראות באזהרות מצד בכירי ממשל ביידן, כי אם ישראל לא תשנה את מדיניותה הדבר עלול להוביל את הממשל לשנות את מדיניותו, ובקריאות בקרב מדינות במערב להפסקת אש ובצורך לבחון את הקשרים הביטחוניים עם ישראל.
לביקורת הגוברת ולכרסום בלגיטימציה מצד הקהילה הבינלאומית עלולות להיות משמעויות שליליות רחבות על מרחב הפעולה המדיני והצבאי של ישראל בהמשך הלחימה מול חמאס וחזבאללה. יתרה מזאת, יש בכך כדי להקרין גם על הביטחון העצמי של גורמי הציר הרדיקאלי, שככל הנראה שואבים עידוד מהמשבר המחריף בין ישראל לארה"ב בשבועות האחרונים. ביטוי לכך ניתן היה לראות בנאומו של מזכ"ל חיזבאללה, חסן נצראללה, לרגל "יום אל-קודס" האיראני, בו הקדיש חלק מדבריו לפגיעה במעמדה הבינלאומי של ישראל ולמשבר בין ביידן לנתניהו.
הדבר אף עלול להוביל את נסראללה להערכה, כי במציאות הזו, ונוכח החשש הגובר במערב ובייחוד בארה"ב מפני הסלמה אזורית, לישראל לא תהיה לגיטימציה להמשיך לאורך זמן במלחמה נגד חמאס ולצאת למערכה רחבה בצפון. זאת, בוודאי כל עוד חיזבאללה עצמו ימנע משבירת הכלים ומהרחבה משמעותית של גבולות הלחימה (כגון ירי לעבר המרכז), באופן שייתן לישראל את התירוץ לעשות זאת.
מעבר לכך, דומה כי גם סינוואר שואב עידוד מההתפתחויות האחרונות. זאת, בין היתר, נוכח הגדלת הסיוע ההומניטארי לרצועה ללא צורך מצידו לבצע ויתורים והקשיים הרבים שהממשל האמריקני מציב בפני ישראל לקידום מבצע ברפיח. בהחלט יתכן כי תפיסה זו מובילה אותו להקשיח את עמדתו בכל הקשור לקידום עסקה חדשה להחזרת החטופים והחטופות בתמורה להפסקת אש, מתוך הערכה כי הלחצים הגוברים על נתניהו יאלצו אותו בהמשך הדרך להתגמש בעמדתו ולעשות ויתורים נוספים.
דומה כי הפגיעה בדימוי ההרתעה הישראלי מקרינה גם על פעילות המליציות הפרו-איראניות ברחבי המזרח התיכון. בחודשיים האחרונים, מאז הפגיעה בבסיס אמריקני בירדן בשלהי חודש ינואר בה נהרגו 3 חיילים אמריקנים, ניכר כי המליציות הפסיקו לתקוף בסיסים אמריקנים במרחב. זאת, ככל הנראה, בהנחיה איראנית בשל החשש מתגובה אמריקנית נגד יעדים איראניים. מנגד, הן ממשיכות לתקוף יעדים ישראלים, כפי שניכר בשיגורים שמבוצעים לעבר אילת, שאף הובילו לפגיעה בבסיס חיל הים בעיר, באופן שככל הנראה ממחיש כי הרתיעה מישראל קטנה בהרבה.
נוכח זאת, ובמטרה להפוך את המגמה, רה"מ נתניהו נדרש, בראש ובראשונה, לפעול להחזרת היחסים עם הממשל האמריקני למסלולם התקין.
זאת, כצעד הכרחי לחזק מחדש את הלגיטימציה הבינלאומית וכדי לבלום צעדי ענישה פוטנציאליים העלולים לפגוע במאמצי הלחימה של צה"ל. לשם כך, נדרש ממנו לנקוט במספר צעדים בהקדם האפשרי - לגבש תוכנית ישימה להגדלה משמעותית ולחלוקה בטוחה של הסיוע ההומניטארי, ובה-בעת לעצב אסטרטגיה "ליום שאחרי". צעדים אלו מסתמנים כדרך העיקרית שתעניק לישראל מרחב פעולה למימוש מטרות המלחמה מול חמאס וליצירת מציאות ביטחונית חדשה בצפון שתאפשר את חזרת עשרות אלפי התושבים המופנים לבתיהם.
במימד הרחב יותר, גיבוש ברית אזורית ובינלאומית הינה הכרחית כדי להתמודד עם האיום המתעצם מצידה של איראן, שמיצבה עצמה כמדינת סף גרעינית. צומת הדרכים בפניו ישראל ניצבת מחייב את נתניהו לקבל החלטות אסטרטגיות הרות גורל לעתידה של מדינת ישראל. זו העת להכריע בין עוצמה לחולשה אסטרטגית ובין ברית עם ביידן ובן סלמאן לשימור ממשלתו.
ד"ר (סא"ל מיל') שי הר-צבי, ראש התחום הבינלאומי והמזרח התיכון במכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן.