"הרוב המכריע של הפולנים הפגינו סולידריות עם ישראל אחרי ההתקפה של חמאס. כיום אתם מציבים את הסולידריות הזו בפני מבחן קשה מאוד", כך התבטא השבוע ראש ממשלת פולין דונלד טוסק, בעקבות הפגיעה במתנדבים של ארגון הסיוע "המטבח המרכזי העולמי" ברצועת עזה, ובהם אזרח פולני.
מעשה מכוון? מה שביידן לא סיפר לכם על הרג עובדי ארגון הסיוע בעזה | רפי קרסו
תקרית הרג עובדי הסיוע בעזה: השאלות הקשות שנותרו בלתי פתורות
האמירה של טוסק מבטאת לא רק את התחושות הנוכחיות בפולין, אלא גם במרבית מדינות האיחוד האירופי - לצד מדינות כמו בריטניה, ארה"ב ומדינות נוספות. ההתייצבות החד־משמעית של מנהיגים רבים לצד ישראל בשעות, בימים ובשבועות שאחרי הטבח שביצעו מחבלי חמאס ב־7 באוקטובר, החל מגינויים חד־משמעיים והכרזות על זכותה של ישראל לחסל את חמאס ועד שיירה של ביקורים בארץ, הפכה לביקורת נוקבת, בעיקר סביב הפגיעה בבלתי מעורבים, הכנסת הסיוע ההומניטרי והתוכניות לפעולה ברפיח.
הביטוי הגדול ביותר לכישלון הדיפלומטי הישראלי היה הצטרפות של ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן, להצהרת מנהיגי האיחוד האירופי שקראה להפוגה הומניטרית ולאי־כניסה לרפיח - וזאת שבועות ספורים בלבד אחרי שסיכל הצהרה דומה. התגובות הנזעמות אחרי הפגיעה השבוע בעובדי הסיוע מעידות כי כדור השלג המדיני כבר כמעט בלתי ניתן לעצירה. שינוי המגמה בזירה המדינית הוא תהליך טרי יחסית, והוא נובע גם מהמתרחש ברחובות ובקמפוסים מאז 7 באוקטובר.
ההפגנות האנטי־ישראליות נמשכות על בסיס קבוע בלונדון, בניו יורק, בפריז, בהאג ובשורה ארוכה של ערים במערב, ולוקחים בהן חלק לא רק בני הקהילות הפלסטיניות והמוסלמיות - אלא גם לא מעט צעירים פרוגרסיביים מדור ה־Z, ששרים בהתלהבות ססמאות שקוראות להשמדת ישראל, לצד קריאות אנטישמיות בשם ההזדהות עם הפלסטינים.
השנאה ברחובות, יחד עם העלייה באנטישמיות, גורמות לישראלים וליהודים להצניע את זהותם מחשש לביטחונם גם במקומות שנחשבו עד לא מזמן לאוהדים. הנציגויות הדיפלומטיות של ישראל ברחבי העולם, לצד משפיעני רשת עצמאיים – כמו נועה תשבי, אלה קינן ודני בולר - מנסים להוביל את קרב ההסברה, להביא לקהל נרחב את קולם של החטופים ושל קורבנות 7 באוקטובר.
אולם כאשר הרשתות החברתיות המובילות, ובראשן טיקטוק ו־X, מעניקות עדיפות מובהקת לפוסטים אנטי־ישראליים מלאי שקרים וקונספירציות ששוטפים את מוחם של הגולשים, גם הסרטונים היעילים ביותר של ההסברה הישראלית מתחילים מעמדת נחיתות שמתקשה לשנות את תמונת המציאות.